מקדש מלך על ספר הזהר ג:שצג

ה"ג כמד"א דן מאסף לכל המחנות ונ"ב ד"ן אדנ"י ומגו דלזמנין נוקבא פירוש שמ' כשמשפעת לתחתונים נקרא זכר וכשמקבלת נקרא נקבה:

ואתמר עצרת כמד"א כי עצור וכו' כמו פי' אחר במלת עצרת ה"ג וכדין איהו עצרת עצור עצר ודאי כביכול יהיב תמצית ולא יתיר ועכ"ד דאימא יהיבת לבנין וכו' וכן הוא בזוהר מוגה ומדוייק:

ה"ג ומיד אעדיאת ויתיבת עלה וכו' נ"ב מוסרת מבעלה:

ואתער שמאלא מיד וכו' נ"ב מתעוררת הגבורה ומושכת הארה לס"מ שהוא עשו וז"ש ומשיך חוטא לתתא:

כד איהי סלקת למלקט עינוגין וכסופין ומומא אשתכח בישראל לתתא כדין מטי לגבה כטפה דחרדל ויושבת עליו יומין במנין בסע"ה דף נ"ה וז"ל פתחתי אני מדת היסוד הנקרא אני והוא נקוד' ציון שבה כמ"ש בזוהר בראשי' דף ו' וההוא נקודה נקרא אני והוא גי' שם ב"ן עם ט' אותיותיו שהוא בחי' המ"ן שהעלתה ממעשה הצדיקים ומנשמו' קדושו' שעולים דרך זה היסוד שהוא שער השמים ולכן אומרת פתחתי אני שהוא מדת יסודי להראו' מעשה קשוטי הצדיקים מה שהם מאירים ביסודי. ועשיתי זאת כדי שצדיק עליון שהוא היסוד דדכורא ילבש קנאה בצדיקים התחתונים ויאיר לי ג"כ מאורו' עליונים כמבואר בכתבי האר"י וז"ש פתחתי אני לדודי שהוא יסוד סוד טוב שכן קרוב מאח רחוק שהוא הת"ת. אך ודודי חמק עבר ויובן במ"ש בזוהר בלק כד איהי סלקת למלקט וכו' הרי משמע משם שאף שהיא עולה למילקט עינוגין וכיסופין ויש חוטא אחד למטה המאבד טובה הרבה שהוא המום באיברי' שישראל הם איברים של השכינה וכשיש חוטא אחד הוא המום באיבריה ואז היסוד העליון מסתלק למעלה בסוד הנזכר בתיקונים. וינס ויצא החוצה ויעזוב בגדו בידה ח"ו. ומלת חוצה הוא שעולה למעלה מעולם הבנין לג"ר. וז"ש כאן ודודי שהוא היסוד חמק עבר ונסתתר למעלה בעולם הנסתר הוא בינה ואמרה עוד נפשי יצאה בדברו שהוא סוד בצאת נפשה כי מתה. כי בנימין לקח אף מה ששייך לחלק המגיע לחיותה שהרוחא שבה הוא חלק חיותה כמ"ש בשער מ"ן ובלק"ת בפ' וירא והשכינה אומרת כבר חדל ממני אורח כנשים אפי' בבחינ' מה שמגיע לבחי' נפשי שהוא העושה אותי כלי. ר"ת "כהנים "לוים "ישראלים שהרוחא נמשך מחג"ת דזעיר בחי' רוח ולהיכן הלכה ויצאה בחי' נפשי לזה אמרה בדברו שהוא בחי' פה דזעיר ששם שורש רוח' דשבק בגווה מבחי' הנשיקין שקודם רוחא דשבק בגווה התחתון בתחיל' משפיע בי רוחא העליון ועתה יצא ממני הרוחא דנשיקין לשרשו שהוא הדיבור שבפה זעיר. ולכן גם הרוחא התחתון שהוא נפשי יצאה בסבת הרוח דנשיקין ועתה בקשתיהו בקשתי אותיו' יה"ו שהיו"ד עולה לכאן ולכאן ובקשת. ליה"ו להשלים עמי הוי"ה כי אני ה' אחרונה ויהיה השם בשלימו' ולא מצאת יה"ו. קראתיו כדי שיענני ויצאו מפיו הבלים ומקיפים אך לא ענני ונשארתי יונת אלם מה דהוה מסתכל וכו'. פירש זעיר שהיה מסתכל בנוקבא בכח החסדים עכשיו ותכהן עיניו וכו' כד"א ויקרא לעשו פירש גבורה של מעלה שהוא יצחק. קורא לס"מ שהוא עשו באינון מצולו' ים דיליה פירש הם זו"ן דבי"ע שנקרא מצולו' ים וכמ"ש בפ' אחרי מות בדף ס"ב: