מקדש מלך על ספר הזהר ג:שפ

וע"ד גבורי כח וכו' פי' הם ישראל שהקדימו נעשה לנשמע. ורישא דקרא במלאכים וסיפא בישראל כדמוכח לקמן: ה"ג אמר ההוא ינוקא כיון דחרבא דילך לא אצלח אי אנת לא מנענעא ליה כדקא חזי. שבוק חרבא למאן דאגח קרבא: בגין דקדושה מג' עלמין נ"ב מבריאה ששם שרפים ומיצירה ששם חיות: ומעשייה ששם אופנים וישראל א"ר אלעזר מלין דאנן בהו בברכה אינון. פי' בא לתרץ מה שהקשה עליו הינוקא שלא זכר ענין הקדושה: וא"ל ענין שאנו עסוקים בו הוא ברכה ולכך לא זכרנו ענין הקדושה:

מאתר דכל ברכאן נפקין נ"ב יסוד הבינה. עד דיתעבדון ברכה נ"ב היסוד נק' ברוך:

בההוא ברכה פי' יסוד. יפשון מיין סגיאין. נ"ב כי משם נשמת כל חי: וההיא משיכו מאי היא ה'. פי' שנמשך מיסוד למ' הנק' ה': משיכו נהרא דנהיר. נ"ב יסוד דזעיר: אספקלרייא דנהרא: נ"ב זעיר גופיה: דאתמשך וכו'. נ"ב וא"ו ומשך ו': אתמר ברכו את ה'. נ"ב שמקבלים שלא באמצעות הנוקבא:

ה"ג אמרי ברכו את ה' אני בצדק ודאי. פי' אמר דוד המלך ע"ה אני הוא שמקבל מצדח לאפוקי המלאכים שמקבלים מזעיר: