מקדש מלך על ספר הזהר ג:שעב

ביה קיימין שאר אחרנין נ"ב שהוא ת"ת שכל הספירות בו שלכן נקרא ת"ת ע"ש שהוא באמצעות כולם וכל שאר הענפים מסתעפים ממנו:

חמש מאה שנין פירוש חג"ת נ"ה. ומ"ש דאילנא דחיי אזיל בהו. ר"ל שע"י הולך הזעיר ומתחזק לפי שבהם מתפשטים ה' חסדים ומתגלים שם. וברית קדישא כו'. נ"ב תכף שהאצבעות נוגעים במילה מתעורר לזווג כי הה"ג האלו מעוררים הזווג בסוד חימום האש הצפוני. ה"ג ומלה סתימה היא על מה דאמרת:

פרישו דידא דמשה נ"ב כדי שלא ינקו החיצונים מהאצבעות ומהצפרנים מאורות החו"ג הבוקעים שם כמ"ש בדרוש לאה לחישת ליה אמיה פירוש שלא יגלה להם שם אביו:

שכינתא קיימא תמן וכו' נ"ב מכל מאכל אשר יאכל יש בו מהרפ"ח ניצוצין שהם צומחים מהארץ בסוד דומם וצומח וכו' בסוד הבירורים והוא כי יש במאכל הזה חלק שכינה ניצוצי אור שבמאכל ההוא בסוד ע"כ מוצא פי ה' יחיה האדם גם יש בו צד קליפה חומר וגסות. והמברך בכוונה מפריד הקליפה ואם לאו מכניס ניצוצות שנתבררו ביד הקליפה ואלו הם העומדים אצל השלחן. ה"ג סטרא אחרא אתכפייא ואיהי אתתקנת בברכתא לגבי עילא. אלא ההוא מלה דקא מברכין עליה וכו': פי' כשנוטלים אותו הדבר ביד לברך עליו היינו ההזמנה:

וז"ש ההוא פרי איהו הזמנה ואין להקשות דגם בפת נמי נימא הכי. דשאני פת כיון שמברכין עליו בה"מ דאורייתא ודאי יש בו ניצוצות הרבה ולכן צריך הב לן ונבריך הואיל ובקדמיתא וכו'. פי' יין ששתה תוך הסעודה שברך עליו בפ"הג כשנוטלו בידי היא הזמנתו אבל בב"המ בעינן הזמנה בפה לעשות זה הכוס מרכבה למ' שגם היא נק' כוס של ברכה: וז"ש דהא כסא דא לקב"ה שהיא המ'. ברשות דס"א: נ"ב בג' שני ערלה:

אבל נברך הזמנה אחרא איהו נ"ב דהב לן ונברך הוא לעשותו הכוס מרכבה להק"בה שהוא נק' כוס של ברכה אח"כ אנו אומרים נברך שאכלנו משלו. ר"ל נברך מן הבינה הנקראת ברכה את השכינה שהיא האם המפרנסת אותנו ואכלנו משלה וא"כ הם ב' הזמנות א' היא הזמנה בפה באורח אתגלייא. ב' באורח סתים כי בינה נק' עלמא סתימאה:

ה"ג הזמנה דבפה דקדמיתא:

לכוס דברכה סתם פי' שעושים הכוס מרכבה למ' הנק' כוס דברכה סתם. ומ"ש לגבי עלמא עילאה וכו' פי' שאח"כ מזמינים הבינה במ"ש אומרים נברך שאכלנו משלו דהיינו נברך מן הבינה למ' שאכלנו משלה. ומ"ש ולית לגביה הזמנה אלא דא כוס דברכה. פי' אין מזמינים הבינה אלא על כוס דברכה שהיא המ':