מקדש מלך על ספר הזהר ג:שעא

דא הוא ההוא נער וכו': בכאן פירש הזוהר שמלאך ה' הוא מט"ט ובפרשת שלח לך דף קס"ט ע"ב פירוש מלאך ה' הוא מלכות ובפרשת פנחס דף רי"ד ע"א פירוש מלאך הוא מלאך הממונה על גהינם וחד לההוא דנפקא מגיהנם:

פירוש והוא גדול מדומה כדבסמוך בריחא דלבושייכו ידענא וכו'. פירש מורינו ז"ל שיובן במ"ש הרב רמ"ח תיבות יש בק"ש נגד איברי האדם דכשישן האדם ומסתלקת נשמתו מגופו נכנסים ברמ"ח איבריו רמ"ח איברי הקליפה. ואחר שניעור אפילו יעסוק בתורה ויעשה כמה מצות אין הטומאה הנזכר יוצאת מרמ"ח איבריו עד שקורא ק"ש וסגולת ק"ש שבכל תיבה שהוא קורא מפנה הטומאה מאבר אחד מאיבריו. והחברים הנזכר' כיון שלא קראו ק"ש עדיין הקליפה לא יצאה מרמ"ח איבריהם אעפ"י שעשו מצות חתן וכלה שפטורים מק"ש. וז"ש בריחא דלבושייכו שהריח ריח הקליפה בגופם עכ"ל מורינו ז"ל:

אבל לקמן דף קפ"ח ע"א אמר בריחא דלבושייכו ידענא דעמון ומואב מתגרי בכו ושם לא שייך האי טעמא:

ונלע"ד שכל מעשה האדם נרשם רוחנייותו בגופו וז"ש כאן בריחא דלבושייכו שהוא הגוף מלבוש הנשמה שבו נרשם ענין זה שלא קראו ק"ש וכן לקמן שהיו עסוקין בעמון ומואב נרשם בגופם ג"כ. נטלו ידיהו נטילה ראשונה לאכול פת:

ה"ג רבי יהודה הוו ידוי מלוכלכן ובירך עד לא נטיל ור"ל לפי שהדין הוא שכל המצות מברך עליהם עובר לעשייתם גם ענ"י צ"ל קודם נטילה וכן עשה ר"י אלא שהיה בידיו לכלוך קצת ור"י לא חשיב ליה לכלוך. והיינוקא לרוב חסידותו הקפיד עליו וז"ש לו אי תלמידי דר"ש חסידא וכו':

מאינון חמשה הוה וכפירש"י ז"ל בפרשת תרומה ע"ש וז"ש תרין מכאן דכו': עמודא דיעקב פירוש ת"ת כי ח"ג מכאן ונ"ה מכאן והוא באמצע: