מקדש מלך על ספר הזהר ג:שסח

ה"ג כמה דכתיב ויכו אותו ואת כל עמו וכתיב ויכו אותו ואת בניו בנו כתיב. ובספרים שלנו בעוג בניו כתיב בין במקרא בין במסורת ובסיחון במשנה תורה בנו כתיב בניו קרי. דאפשר שבספרים שלהם גם בעוג כתיב בנו במסורת. והא אוקמוה. נ"ב שהיה לו בן שקול כמותו:

דא חלון דחכמתא נ"ב הוא הנקב השמאל שביסוד שמשם ניזונים הקליפות מצינור המותרות. ונודע שפי היסוד נקרא חלון ה"ג מכשכש בעשבא מפריח באוירא חד שלהובא דאשא. נ"ב ה"ס שלהובא הנזכר בפרשת ויקהל שעל ראש רשעים יחול כשירצו להרים ראש. אמר איהו העם. פירוש לשון ביזיון והצפור א"ל ישראל לשון שררה ורבנות. אמר איהו מאד פירוש מצד הטבע. והצפור א"ל רב הוא דהיינו בהשגחת. הקב"ה נוצחים. ויגר מואב וכו" ושיעור הכתוב ויגר מואב ולמה נתיירא מפני דברים ששמעו שבלק היה אומר העם מאד. והצפור משיב לו רב הוא. בני ישראל לכן ויקוצו. עבדין ליה לזמנין. נ"ב לא עשר אותו ביום אחד. אלא לשעות ידועות:

והרמ"ז כתב ריש פ' זו וז"ל מאי בעד החלון כד"א וכו'. ראייה דאין חלון זה כפשוט' כי לא הלך סיסרא אל הרחוב כדי שתהיה אמו נשקפת מן החלון לראותו אם בא. ועוד לפי הפשט למה תיבב על איחורו אלא ודאי הוא חלון החכמה:

וזנבי שוליהון נלע"ד ה"ס בחינת יסוד כי כל כוכב הוא פרצוף א' דאין לך דבר פחות ממנו וחד חלון אית מצאתי להר"מק ז"ל שפי' שהוא נוקבא דתהומא. שהוא בחינת יסוד מלכות דקליפה. ועוד נלע"ד שה"ס הארה היוצאת מבחי' התרפים שהוא הארת יסוד תבונה שבחזה זעיר היוצאת ומתערבת ברגלי לאה ומשם ב' דמעות בעיני רחל בשעת הדין וזה נודע מאד בסוד הרקיע ששם הככבי' וקצה הארו' אלו נמשכו' לחיצוני' דוק' דרך אחור ולכך קראתם זנבי והבן. שידוע שבלק הוא בסיגי אותן ההארות של רגלי לאה כנודע:

ובפרטות בצד שמאל והיה משתמש באותה צפור שהיא נמשכת מאותן ב' צפרין דבפ' ויחי דף ר"פ ע"ב. וזו היתה של צד שמאל בינה דקליפה ששם שורש בלק וגם לכן היה שולח את הצפור לגבי גלוי עינים דוקא. שפי' הרב ז"ל שהוא עז"אל הנק' כן והיא מן העקב השמאלי דלאה: