מקדש מלך על ספר הזהר ג:שסו

כתובה בין הכתובים נ"ב הם יסוד ומ' כנודע ורוח הקדש היא מהנוקבא אשר מבחינתה נתנבאו בעלי רוח הקדש והיינו בין הכתובים. גם מצינו כי כתובים הם נ"ה עכ"ל. וז"ל הרב בליקוטים דע כי קבלה באצילות. ותלמוד שהוא פירוש המשנה בבריאה. ומשנה ואגדה ומדרש ומימרות של האמוראים שאינם פירוש אמשנה ביצירה. דמקרא בעשייה והכוונה שבאצילות יש שם אפילו הקבלה כ"ש האחרים. והבריאה חסר הקבלה לבד וביצירה חסר הקבלה והתלמוד ובעשייה יש מקרא לבד. ומ"ש בזוהר שהנביאים בנ"ה דזעיר והכתובים ביסוד ומ'. ר"ל שהמקרא כולה בעשייה: אבל תורה בת"ת שבה נביאים בנ"ה שבה: כתובים ביסוד ומ' שבה עכ"ל: ובזה מובן לשון זה: ההוא מלה בישא עליה פירוש שנושכים אותו נחשים צפעונים כמ"ש וישלח ה' בעם דכו' וז"ש וא' לאו הא נגעים וכו'. דמוקדין לון כאשא פירוש ששורפים בארס שלהם כמו האש. ור' חייא הוסיף דחוויין הוו מלהטן אשא בפומייהו. ועבד הלוי הוא. נ"ב שהם הגבורות הנמשכים לה מהבינה הנקרא הוא עכ"ל: ולכך מלכות שהיא נגלית במקרא:

ובינה במסירת אלף כללא דכולא: נ"ב בינה בסוד אלף בינה: כללא דו"ה פירוש שהבינה כוללת זו"ן.

רש"א רוח דמייא וכו' פירוש רוח שהוא רוחא דשדי בגווה שמעורר המים שהם החסדים כדמפרש: דנשב בקדמיתא נ"ב רוחא דשבק בגווה מעלה מ"נ הגבורות בתחלה: הפיחי גני נ"ב גן גי' בן ע"ה. והוא רוחא דשבק בגווה. נזלין מייא. נ"ב חסדים דדכורא. למלייא לה נ"ב יסוד דידה ישב רוחו בקדמיתא נ"ב אין לתמוה היאך אמר רוחו דמשמע דקאי על הדכורא ולעיל אמרנו שהם מ"נ דמ'. דלא קשה מדי כי הרי ההעלאה הוא ע"י ההוא רוחא דשבק בגווה. וא"כ רוחא דדכורא ממש הוא: ה"ג מאי קמל"ן משמע דבעי וכו'. ול"ג דשמע:

לאתערא מלה נ"ב אתערותא דמ"נ דלתתא. מאי שנא בקדמיתא בארה: פירוש ר"ש בא לתרץ ב' קושיות שיש בפ' הוא הבאר היא קרינן: ועוד בקדמיתא בארה ולבסוף באר: ותירץ תחלה הזכרנו מ' לבדה במלת בארה ולבסוף דכתיב הוא במסורת להורות היא שהיא המ' כלולה עם הזעיר הנקרא הוא לכך מ' ג"כ נקרא באר לשון זכר ובזה מתורץ הכל. דמ"ש באר לבסוף הוא מפני הדכורא והאי דכתיב הוא וקרינן היא להורות כשהיא שהיא המ' כלולה בהוא שהוא הזכר: אז כולא איקרי באר לשון זכר: