מקדש מלך על ספר הזהר ג:שסא

דהאי חילא דילהון אתחזי כגיונא דא לגבייהו פי' הקליפות רואי' שרשים שלה' שנשרפי' כמו פרה אדומה שנשרפת. בשעתא דחכמתא עילאה. נ"ב אבא. בטיש בגליפוי פי' בפרצופי האצילות שחקק וכמ"ש הרב בפ' כולם בחכמה עשית. ותחלת התגלותו הוא באימא. וז"ש פתח ואתנגיד מניה חד נהרא. ונ"ב אימא. מלייא בתרעין עילאין. פי' ן' שערי בינה. במבועי דמקור' דמייא. נ"ב יסוד שלה עכ"ל. ומלת במבועי קאי על מלייא. ור"ל שפרצוף אימא מלייא בחמשים שערי בינה שהם העצמות שבתוך הכלים דידה. ומלייא ג"כ בהארות שמתקבצים ביסוד דידה. דמלי קופזא רבא מניה פי' מ' דידה שממנה נעשית לאה כמ"ש הרב ז"ל כי לאה היא מאחוריים דמ' דאימא. ומתמן אתמשכן פי' מאימא הנז'. מבועין דנחלין נ"ב צינורות שבזעיר עכ"ל: ולפ"ז נחלין הם ו"ק דזעיר בסוד כל הנחלים הולכים אל הים. ומבועין הם צינורות המוחין שבתוכם. ונהרין בכל סטר פי' בכל קוי הזעיר ימין ושמאל: ופנים ואחור:

בחד שביל וכו' נ"ב שביל דעת זעיר שבו יסוד דאבא עכ"ל: ולפ"ז פי' הזוהר כך: כמו שאבא מאיר לאימא ואימא לזעיר כך האי שהוא זעיר בכח חד שביל שהוא יסוד דאבא שבתוכו משיך ונגיד ההוא נהר. ונ"ב יסוד דזעיר מתמן אתמשכן פי' מיסוד הנז':

מבועין ונחלין נ"ב במ' עכ"ל ור"ל מיסוד נמשך למ' מבועין ונחלין ונלע"ד מבועין הם ה' גבו' שנובעים מתתא לעילא בסוד מ"נ ונחלין הם ה' חסדים. אי נמי מבועין. הם המוחין כולם הנמשכים למלכות ונוחלין הם הארת הו"ק הנקרא נחלים שנמשכים ג"כ למ' וכל זה ע"י היסוד. ואתמליין מניה: פי' מ' ובי"ע מתמלאים מהיסוד הנז'. הה"ד המשלח מעיינים. מביא ראיה לכל הנז' שאבא מאיר לאימא ואימא לזעיר וזעיר למ' ובי"ע מפ' זה המשלח מעיינים הם או"א בנחלים הם ו"ק דזעיר שמוחין דאו"א בתוך זעיר. בין הרים יהלכון אלין נהרי עילאי וכו'. נ"ב ספי' שבבריאה הנק' אפרסמון וסיפא דקרא קדריש וכולהו אתשקיין בחד נ"ב שרפים שבבריאה דתמן אימא מקננא בכרסייא מההוא נביעו דנחלא וכו' נ"ב יסוד דזעיר דאצילות לבתר ישקו כל' חיתו שדי. נ"ב ד' חיות שביצירם ששם מט"ט הנק' שד"י: ישברו פראים: נ"ב פראים גי' כרים ע"ה והם סוד מנצפ"ך סנדל"פון עולה פ"ר שבעולם האופנים ששם סנדל"פון:

וכד אלין מתשקיין וכו' פי' האופנים הנז' כל שאר חיילין אחרנין. נ"ב הם עשרה כתות מלאכים שתחת אופנים בי' גלגלים:

תשבע הארץ לתתא נ"ב ארץ דעשייה ממש וכל עלמין כולהו חדאן נ"ב עד עכשיו דיבר בפנימיות העולמות. ועתה דיבר בחיצוניות העולמות. דנחלא עמיקא פי' יסוד הבינה. תוסף רוחם יגועון לאתערא וכו'. ושיעור הכתוב ניתוספת רוח הטומאה בהם כשיגועון. ומאן דקאים בהדייהו ועל שאר בני נשא. פי' כל הנוגעים במת. הכל היה מן העפר. פי' מ' שהיא סוד פרה אדומה. ותחדש פני אדמה נ"ב סוד גדול רמז בכאן. ותחדש פני אדמה שמדבר בבחי' פנים תתאין שהיו תחלה מלאים חשך. והם בסוד מלאה דם הודשנה מחלב: או כפי פשוטו שפני אדמה הם פנים העליונים וכשיש בה ש"ע נהורין מפני אריך אז יש זווג ועת רצון: דף קפ"א ע"ב

אתעביד דינא במרים פי' שהיא בפי' המ' כמו פרה אדומה בגין דהיא מקרבת לה גבי גופא פירוש שהימין מקרב המ' לת"ת דזעיר שנקרא גוף:

הושיעה ימינך וענני: פי' דהשתא אתבר ימינא ולכך אומרת המ' הושיעה ימינך תחלה ואח"כ וענני בקדמיתא אסתלק סיהרא. פי' ע"י מיתת מרים וז"ש מיתת מרים אסתלקת באר דהיינו באר שלמעלה ובאר שלמטה. עד דאשתכח בקרן מערבית וכו'. יובן במ"ש הרב בליקוטים שז' בחינות יש במ' ובחינ' התחתונה היא נקודה תחת היסוד נגד עטרת יסוד דזעיר ונודע שמערב הוא היסוד וקרן מערבית היא עטרת היסוד ולכך אמר אתפגים יומא בתר יומא דהיינו שהיתה יורדת המ' מדרגה אחר מדריגה עד שנעשית נקודה תחת היסוד ה"ג הנך קיים לאנהרא לסיהרא דא הוא יהושע ועליה כתיב האי קרא וכו'. דהא איהו אעמל בהו בישראל תחת השמש תחותיה דמשה ושיעור הכתוב מה יתרון לאדם בכל עמלו שיעמול שהוא יהושע שמלך תחת השמש דהיינו במקום משה הנקרא שמש ולא מילא מקומו. הואיל ולא אשלים להכא ולהכא. פירוש שלא זנה למדריגת זעיר כמשה אלא לסיהרא שהיא מ' ומלבד זה לא תיקן המ' ג"כ שתהיה מתוקנת ואינה צריכה אל זעיר אלא שעדיין צריכה אל זעיר ולכן ולא אשלים להכא ולהכא וז"ש ג"כ בגין דפלח ולא נטר אתריה ממש אלא תחות שמשא וכו' ותחת השמש דקרא קדריש והוא כמו פי' אחר: