מקדש מלך על ספר הזהר ג:רכ

וכביכול אתון תעבדון להון פי' ע"י מעשיכם הטבים אתם מתקנים ז"ון כמ"ש בפ' בחקותי דף קי"ג ע"א: וע"ד ועשה טוב כתיב. פי' שאתם על ידי הצדקה מתקנים טו"ב שהוא היסוד:

וכולא חד פי' ארץ ואמינה הכל במ': ואי לא תתער לקבלה וכו'. פי' אם לא תביא לה הארה מהיסוד ע"י מעשיך הטובים התרחק ממנה כפי שהיא מלאה דינים ומיתוקם הוא ע"י החסדים שביסוד שנותן למ' ולכך אתרחק מינה וכו' לרעותהון בכל יומא נ"ב ושכינה עושה מה שהם גוזרים: אינון דמתערי האי טוב: נ"ב סוד התעוררות מ"ן לכן מתעורר אז היסוד להזדווג עמה ע"י הצדקה שעושה: ועשת ועשתה מיבעי ליה. נ"ב לא הבנתי כוונת הזוהר שהרי כל כך רומז לנוקבא ועשת בלא ה' כמו פעלת. כמו ועשתה בה' ועוד מאי רמז זה דלא עביד עבידתא הרי הוא עושה לשלש שנים משפע המ' בהכרח שעל ידה בא אלינו. וחלילה ע"י זונתה:

וא"כ מאי לאפקא וסביר הייתי שהשפע יבוא ע"י היסוד לבד הנק' ברוך והיינו ברכתי ומלת ועשת נקבה תכזב זה. גם זה אי אפשר לומר שהיא ע"י יסוד זולתי המ' עמו דצדיק וצדק כחדא אזלין עכ"ל. ונל"עד דחדא קושיא מתרצה חברתה שבשאר השני' בא השפע מיסוד למ' ומתעצם בה נמצא שהעיקר היא המ'. אבל בשנה הששית העיקר הוא היסוד והשפע עובר מעבר בעלמא למ' ולכך אמר קרא ועשת בלא ה' לומר שאינו מתעצם במ' אבל עכ"ז הוא עובר על ידה ולכך ועשת בלא ה' הוא כינוי נמי לנוקבא: ביום הששי פי' יסוד בשנה הששית פי' יסוד שהוא ששי לחסד: