מקדש מלך על ספר הזהר ג:ריד

בהר סיני רבי אלעזר פתח וכו' דהיא סלקא ומתחברא וכו' נ"ב ממקימה בהיכלות דבריאה היא סלקא לאצילות בזווגא שלים: נ"ב דהיינו זווג שלים שהוא באורך כל קימת זעיר וזה נקרא זווגא שלים. א"נ זוגא שלים הוא זווג פנים בפנים שהוא להוליד נשמות כי בזמן שבה"מ קיים היתה תמיד רחל כשיעור כל קומת זעיר פנים בפנים וז"ש בזווגא שלים. ת"ח כיון דעאל ליליא. נ"ב עכשיו בגלות עכ"ל. ור"ל בגלות תרעין סתימין בלילה ודינין מתערין וכו' אבל בזמן שבה"מ קיים אין חילוק בין יום ובין לילה שהקליעה בטילה אפילו בלילה:

ותרעין סתימין נ"ב של ג"ע העליון. דינין תתאין מתערין וכו' משמע מהכא שאתני וכלבי גם הם אזלין ושאטן ובסמוך אמר וכלבי ואתני לא שאטן ולא אזלין ודוחק לומר שמ"ש לעיל ואזלין ושאטן קאי על חמרי אבל אתני וכלבי לא יש לפ' שמ"ש לעיל ואזלן ושאטין היינו קצת ומ"ש בסמוך לא שאטן ולא אזלין היינו לא שאטן הרבה. והנכון שמ"ש ואזלין ושאטין קאי על מ"ש דינין תתאין וכו' שאותם הדינים אזלין ושאטין ולכך אחר חצות שנתעוררו הרחמים אמר בסמוך ודינין תתאין אתכנשו בנוקבייהו. משמע שתחלה דינין תתאי' הוו אזלין ושאטין ובחצות אתכנשו בניקבייהו ומ"ש וחמרי ואתני וכלבי ר"ל שמתעוררים שלשה מינים אלו בתחלת הלילה ומפרש סדר עניינם ואמר חמרי הא אוקימנא ונ"ב משמרה ראשונה חמור נוער וכלבי ואתני לא שאטן וכו':

מזבח תתאה נ"ב מלכות איתוקד נ"ב מזבח הנחשת מלכות מלאה דינים:

ומההוא מזבח תתאה וכו' נ"ב נ"ל הדברים אלה דקאמר ומההוא מזבח וכו' הם פי' אתערות רוח צפון כי יראה בו התעוררות גבו' דמ"נ והיינו שלהובא דאשא עכ"ל. ונל"עד שיש לפרש אתער רוח צפון הם חמשה גבורות דאימא. ומ"ש ומההוא מזבח וכו'. נפיק שלהובא דאשא הם ה' גבורות שביסוד דנוקבא שעולים בסוד מ"ן: