מקדש מלך על ספר הזהר ג:ריב

א"ר יהודה אי הכי אמאי ונשא וכו' ונסלח חטאו מבע"ל הלשון הזה אינו מדוקדק וה"פ א"ר יהודה הכי הוא ודאי שמ"שה כי יקלל אלהיו סתם יכיל למטען דלייט למהימנותא בישא דשרייא עליה לזמנין כדלעיל. דאי לת"ה ותפרש כי יקלל אלהיו היינו שקלל בהדיא לע"ז שהיתה אלהיו תחלה ונסלח מבעי ליה. וז"ש אלא כגון דאמר אלהי וכו' סתם ולא פירש כיוצא בזה פי' מורינו זל"הה לעיל בדף פ"ט ע"א מ"ש שם הזוהר א"ר יהודה והא כתוב והכהן הגדול מאחיו דלא קאי על מ"ש הזוהר: אלא על הפירוש שיעלה על הדעת לפרש. ודוחהו הזוהר והכי נמי הכא:

ר' חייא אמר וכו' פי' מסייע לתנאים הראשונים וכולם שיטה אחת חוץ מר' אבא דבסמוך שמפרש כי יקלל אלהיו היינו השרים ולכך כיון שמבזה לון ונשא חטאו:

ר"ש הוה אזיל באורחא תימא מה שייכות עובדא זו בהאי פרשתא ולא עם שום פסוק ממנה. וי"ל שר' אבא שסידר הזוהר מייתי ראיה למ"ש ונשא חטאו על מאן דלייט לרברבי עלמא ומבזי לון. מהאי עובדא דרש"בי ע"ה שאמר לר' יוסי אסיר לך שמשא דעלמא הוא ואסיר לאנהגא קלנא בשמשא דקודשא בריך הוא כמ"ש בסמוך בדף ק"ז ע"א ולכך הביא האי עובד' הכא: