מקדש מלך על ספר הזהר ג:ריא

כיון דכתיב ויקוב נקיב שמא דאמיה פי' קודם שעשה פעולה הרעה לא הזכיר אמו. ואחר שויקוב הזכיר אמו לומר ארור שזה ילד וכו'. א"נ י"ל מ"ש כיון דכתיב ויקו' נקיב וכו' לומ' שאמו גרמה לו עד שויקויב את ה' כדבסמוך שאיש הישראלי אמר מלה מאמיה מגו קטטה ולכך ויקוב וכו' לכך לא הזכיר הכתוב אמו עד דכתיב ויקוב לרמוז על זה:

ולייט לאגנא על אמיה פי' שאיש ישראלי חרפו מאמו שזינתה עם המצרי לכך הוא ויקוב וכו' לאגנא על אמיה וכמ"ש בסמוך ורזא דמלה כן דרך אשה מאנפת. וסוד הענין עמוק מאד וכבר רמזנו בו קצת בפ' אחרי מות דף ע"ב ע"א ע"ש ובאוצ"ח באותו דרוש העמיק יותר והרחיב הענין ע"ש באורך:

ה"ג אי צדיק גמור הוא לא אתער מלה: ר' יצחק אמר וכו' בעלה דשלומית וכו' פי' הפך מ"ש ר' אבא לעיל. ור' יהודה שאמר בריה דבעלה דשלומית וכו' מסייע לר' אבא דלעיל:

ה"ג אמאי לגבי למשה ור"ל אמאי הביאוהו למשה הרי היו שם שרי אלפים וכו' ותירץ בגין דקטיל לאבוי בשמא קדישא והתחיל במצוה יגמור אותה וז"ש ואבא וברא וכו':