מקדש מלך על ספר הזהר ג:רד

אמאי הוא בהאי אתר פי' במ'. ומ"ס בדרגא דמלכא שארי. פי' בינה ששם שורה זעיר כנודע:

ת"ח בין לעילא בין לתתא כל חד וחד באורחיה נטלא ז"ל הרב בס' ק"י דע כי בגלות מצרים היתה המ' בבחינה שנית שהיא מהחז' ולמטה באחור וה' ראשונו' אינם מאירים בה ובהגיע תור גאולת מצרים לקחו פסח בעשור להורות כי אז היתה פרצוף שלם בעשר ספירות אחב"א ולכן מקחו בעשור ואח"כ המתינו עד ה' ימים והאירו בה ה' ראשונו' ואז היה ליל פסח שהוא בט"ו לחדש וז"ש בזוהר בפ' אמור דף ק"ב ע"ב על פ' ובחמשה עשר יום לחדש. כדין קיימא סיהרא באשלמותא ה' על עשר פי' בהיותה אחב"א היא בחי' י"ס ושיעור קומתה אינה רק ד' תחתונו' דזעיר וה' ראשונות דזעיר גבוהים עליהם וכאשר נגדלת למעלה ולוקחת מקומם נמצא שהיא עתה בבחו' ה' על י' וזה היה בליל פסח שהוא בט"ו לחדש כי אז חזרה פנים בפנים עמו בבחינת הששית ולכן אומרים הלל גמור בליל פסח עכ"ל. נמצא ששלשה בחי' היו תחלה היתה אחב"א מהחזה ולמטה וה' ראשונות אינם מאירים בה. ובחי' ב' בעשור לחדש שהיתה פרצוף שלם בי"ס אחב"א בחי' ג' בליל פסח שחזרה פנים בפנים עמו בבחי' הששית. ואפשר שלכך אמר הזוהר כל חד וחד באורחיה נטלא ובאורחיה יתבא וכו' כנגד ג' בחי' הנז'. וצריך לדעת שיש חילוק בין ט"ו לחודש דפסח ובין ט"ו לחודש דסוכות. שבט"ו דפסח חזרה בבחי' הששית אבל בט"ו דסוכות לא חזרה פנים בפנים בבחינת הששית עד שמני עצרת שהרי כתב הרב בסה"כ ממוצאי יוה"כ ואילך המ' היא מהחזה ולמטה בפנים שלו ואינה מזדווגת עם ישראל שהוא זעיר עד שמיני עצרת הרי מבואר כמ"ש:

ואחר שהצענו דברי הרב הנז' מובן לשון זה דמ"ש האי עשור מכ"י אינון פי' הם י"ס דמ' שהם כנגד תנה"י דזעיר:

ויומא עשיראה וכו' פי' בינה שהיא יום עשירי שהוא יוה"כ מאירה במ' וז"ש בעשיראה קיימא:

וע"ד בעשור לחודש הזה פי' בעשור שהיא בינה משפעת לחדש הזה שהיא מ':

והאי יומא הוא דילה פי' בינה שהוא יוה"כ היא של המ' שממנה נתקנת:

ה' יומין וכו' פי' ה' ראשונות דזעיר שהם כח"ב ח"ג שהם למעלה ממנה ומאירים בה מיוה"כ עד הסכו' לפי שממוצאי יוה"כ היא מהחזה ולמטה בפנים דזעיר. וה' עליונות מאירים בה וז"ש וה' יומין אחר מן דמלכא הוא ההוא יומא דאתייא עלה שהוא זעיר: דהא חמשאה ביה יתיב מלכא בתרעא. פי' חמישא' שהיא מ' שהיא ספי' חמישי' לתנה"י וז"ש דהא חמישאה ביה יתיב מלכא בתרעא שמלכ' שהיא זעיר משפיע למ' שהיא חמישאה ע"י היסוד הנק' תרעא בסוד וזה שער השמים:

ובכל אתר בעשור וכו' פי' כמ"ש שי"ס דמ' הם כנגד תנה"י דזעיר:

חמשא עלייהו וכו' פי' כמ"ש שה' ראשונות דזעיר הם למעלה ממנה:

ואיתימא שביעאה פי' למה אנו אומרים שמ' היא חמישית לתנה"י והלא ח"ג כלולי' בת"ת וא"כ כשנתחיל מחסד דזעיר המלכות היא שביעית ולא חמישית. ותירץ בזמנא דתרין אבהן וכו' ור"ל כשח"ג כלולים בת"ת אזי המ' נק' שביעית לחסד. אבל כשאנו מוני' מת"ת לבד שהם תנה"י אזי המ' חמישית וז"ש וחד מלה שביעאה וחמישאה:

ת"ח חמישאה דיליה הוא וכו' פי' מ' הנקראת חמישית היא של זעיר:

חמשין תרעין פי' נש"ב:

לאנהרא לחמי שאה פירוש למ' ואי תימא שביעאה. פי' כמו ואיבעית אימא שביעאה: היינו בגין דמלכא בשלימו דאבהן ר"ל כשח"ג כלולי' בת"ת אזי נק' שביעי' נמצ' שהמ' ה' וז' והכל אמת:

ועטר' ירית משביעא' פי' זעיר יורש מוחין מבינה הנק' שביעאה ג"כ לפי שזעיר הוא ו"ק ובינה שביעי' וז"ש וע"ד בשביעא' שהיא בינה הוא יומא דמעטר' מלכ' בעטרוי. ועוד יש לפר' דהא חמישאה ביה יתיב מלכא בתרעא. חמישאה הוא ת"ת שהוא חמישי כשאנו מונים כחב"ד דזעיר והת"ת שהוא ענף הדעת הוא חמישי ולכך לעיל אמר וה' יומין אחרנין וכו' שהם כח"ב ח"ג שעל המ' כמ"ש. והקשה לו למה לא מנינו הת"ת שהוא חמישי לכתר כמ"ש. ואמר דהא חמישאה שהוא ת"ת ביה יתיב מלכא שהוא זעיר בכללותו בתרעא שהיא מ'. או כפי ס"א בכורסייא שהוא מ' ור"ל שהת"ת אין אנו מונין אותו מפני שבאמצעותו נותן זעיר השפע למלכות שכתרה הוא מהחזה ת"ת ומשם מקבלת הארתה:

חמשה עלייהו פי' כמ"ש בפי' ראשון ואי תימא שביעאה וכו' פי' מקשה למה ת"ת אנו קורים אותו חמישי הרי שביעי הוא כשנמנ' כח"בד ח"ג נמצא שת"ת הוא שביעי:

ותירץ בזמנא דתרין אבהן וכו' פי' שנכללים ח"ג בת"ת אנו קורים לו שביעי. וכשמונים ת"ת בלבד עם כחב"ד הרי הת"ת חמישי והכל אמת:

ג' תרעין לאנהרא חמישאה פי' שנ"שב שביסוד דאימא נפתחים בת"ת הנק' חמישי:

ואי תימא שביעאה פי' כמ"ש בפי' ראשון שאינה קושייא אלא מפרש הענין:

וירית משביעאה פי' בינה כמש"ל ואין בין פי' זה לפי' ראשון אלא בפירוש חמישאה ושביעאה: