מקדש מלך על ספר הזהר ג:ר

ת"ח לקבל דא תלתא ספרין וכו' פי' נגד חג"ת שהצדיקים חסד לכך נחתמים לחיי' לאלתר והרשעים בגבורה ובינונים בת"ת:

כד קיימא עיבא פי' ה"ס הדינים:

ושמשא לא נהיר פי' שמרוב הדינים גם הזעיר לא המשיך הארתו למלכות ובמה נהיר כולא בתיובתא וכו' פי' ע"י התשובה והשופר שהם באימא אז נדחים הדינים ונמשכים המוחין לז"ון ונהירין. ה"ג והאי יומא נהירו דאימא נטלא ונ"ב שאז נעשה תיקונה בבינה בסוד ויבן ה' אלהי' את הצלע. בהאי יומא דר"ה אתכסיא סיהרא ולא נהיר עד בעשור לחדש דישראל כולהו תייבין בתיובתא שלימתא ובינה עילאה תבאת ונהרת לה. והאי יומא נהירו דבינה נטלא ואשתכח חידו בכולא וע"ד חידו בכולא. בח"י דף רכ"ח להבין לשון הזהב דרב כד תחמי שמשא בריש דיקלא כי נודע סדר המדריגות ביו"הך כי מ' שמים התחילה לעלות בלילה כי אז זמנה עד חזרת מוסף שאז היא בכתרה של אימא. ועדיין ת"ת ישראל לא עלה כי עיקר יום זה הוא לצורך בנין מ' שמים ותיקונה מבית אימא כמ"ש בזוהר בפ' אמור בהאי יומא דר"ה אתכסיא וכו'. ואח"כ מתחיל לעלות ת"ת ישראל מן המנחה ולמעלה עד חזרת הנעילה שאז אם הבנים עם בניה תעלה למעלה ראש האצילות לכתר עליון וכל האצילות העליון נק' אילנ' רברבא שה"ס דיקלא בסוד אעלה בתמר וראשו ה"ס הכתר עליון רישא דאיננא ולרמוז זה אמר כד תחמי שמשא ההוא שמשא קדישא דהיינו ת"ת ישראל הנק' שמש כנודע בריש דיקלא כי אותה שעה עולה עד שם הוא זמן תפלת נעילה כי הוא רחמי דכולא. כי שם נאמר כי אני אני הוא ואין אלהים עמדי משא"כ במקום ת"ת ישראל שיש דין דכתיב ביה מאת ה' מן השמים אש ומים ובפ' נשא ג"כ אמרו רחמי דעתיק דעתיקין אינון רחמים גדולים. רחמי דזעיר איקרון רחמים סתם משום דאית ביה ימינא ושמאלא רחמי ודינא עכ"ל:

בוצינא עילאה פי' בינה. בוצינא תתאה פי"מ:

מנהורא עילאה נהיר נ"ב בינה: ולא מנהורא דשמשא נ"ב ת"ת:

בכסה ליום חגנו פי' בינה שהארותיה מכוסים שנק' בכסה מאירה למ' שהיא יום חגנו. א"נ יש לפרש דקאי על מ"ש לעיל וע"ד בכסה ליום חגנו בה"א דאתכסייא סיהרא ולא נהיר עד בעשור לחדש וכו' ולכך אמר כאן ובג"כ בכסה ליום חגנו כתיב דהיינו שבר"ה המ' נכסית ולא נהיר עד יו"הך: זווגא דכנסת ישראל נ"ב רחל במלכא קדישא נ"ב בישראל:

אחותי בת אבי היא נ"ב כשיש בה ה' חסדים דאבא כמו פסח שבועות סוכה אך לא בת אמי. נ"ב לא כשהבינה נותנת הגבורות לבד במ' כמו בר"ה ויו"הך עכ"ל ולפ"ז מש"ה אחותי בת אבי ר"ל אפי' בת אבי שהוא מוחין דאבא יש לה וכ"ש דאימא אך לא ביו"הך ור"ה שהיא בת אמי לבד:

מאי קאמר פי' שר' חייא לא הבין מה שרמז ר"ש בהאי קרא אחותי בת אבי וכו' שלח לר"ש ואמר אימתי זווגא דכנ"י במלכא קדישא שלח ליה וגם אמנה אחותי בת אבי היא בסע"ה דמ"ד וז"ל ומבוא' שם כי אינ' מזדווג' כ"א עד אשר כשמאירי' בה אורות עליונים מאבא ומצדו נקרא' אחותי כמ"שה אמור לחכמה אחותי את כי בחכמה הם דו פרצופי' בסוד מילוי יו"ד ו"ד שבו משם יוצאים ז"ון ועתה כשהיא בסוד פרצוף בגדלות נעשית כל"ה גי' שם ב"ן עם ג' מוחותי' המאירי' בה ולפי שהיא כלה מקבלת מנו' וקישוטי' מכל ג' עולמות גם מקבלת בסוד עישור נכסים מכל הספירו' מאריך ומא"וא ומזעיר כמ"ש בע"ח ובתיקונים וזל"ה אינון דמתקנין למטרונית' בתכשיטה' הם סוד כ"ד קישוטי כלה ממה שמקבלת מא"וא ממלכות שלהם:

ובלבושהא סוד הל' כלים מה שעולה מבי"ע:

ועטרהאי היא סוד מה שמקבלת מאריך או מה שמקבלת התרין עטרין ועד"ז אומר לה מה יפו דודיך אחותי כלה כי כולם נעשים לה דודים ליתן לה מתנות ונעשית כלה בהוד יפיה עם הכתר מלוכ' כמש"ל בזוה' בד' צ"ח ע"ב ע"ש גם כמו שמבואר בד' צ"ו ע"ב: אמר לה חייך ברתי מנא דילך ישתכח על חד תרין הא כולא יתנו לך מחולקהון כך כ"י מכולהו נטלית וע"ד איקרי כלה כלולה ככלה דכולהו מזמנין לה מאנין וחולקין ותכשיטין והוא מובן כמש"ל עכ"ל: