מקדש מלך על ספר הזהר ג:קעב

כלאים מניעותא פי' כמו דבר אחר ונ"ב מלשון לא תכלא רחמיך ממני:

כלאים ערביביא זה פי' ג' במלת כלאים:

על צמר ופשתים מאן דמחבר לון כחדא יובן בהקדים מ"ש הרב ז"ל בליקוטים וז"ל הנה הפשתן היא עץ כמ"ש ותטמנם בפשתי העץ וה"ס ההוא רוחא דשביק ת"ת במ' כשעשאה כלי שהוא שם ב"ן שהוא ביסוד דידה ולכן נקרא עץ. והנה קין שהקריב פשתן מה שחטא הוא כי הלא שם ב"ן זה הוא לעולם שם להעלות מ"ן כדי לקבל אור עליון מ"ד ושניהם ישארו בה וקין לא העלה מ"ן רק רצה לעקור שם ב"ן משם ולהחזירו למקומו לזעיר עצמו בסוד הפשתים שמכחיש כח הקרקע בז' שנים והוא שם ב"ן שהוא כח הקרקע שהיא מ'. וכל מציאות ז"ס תתאין שבה מכחיש כחן. והם ז' שנים הנז' בש"ס. וז"ס ויבא קין מפרי האדמה. פי' פרי אחד שהוא יונק כל כח האדמה ועקרו משם והעלהו מנחה לה' שהוא זעיר והחזירו לשורשו ונשארה המ' חסרה משם ב"ן אמנם הבל בא לתקן חטא קין והביא צמר. והענין כי הלא דעת זה שהוריש א"וא לזעיר כנודע הוא מחמת דעת עליון דמזלא דאריך המזווג א"וא ומשם ניתוסף כח לזעיר ואז מזדווג עם המ' ויהיב בה ההוא רוחא נמצא כי עתה צריך לחזור כח דעת עליון שמשפיע בזעיר וגם הוא יחזור להשים בה ההוא רוחא דעקר קין ולכך הביא מבכורות צאנו וכו'. והנה סוד הדעת הוא נקרא יסוד וה"ס הכבשים כי כבש הוא שכ"ב. והנה דע כי דיקנא תתאה דאריך ממנה נעשה דיקנא עילאה דזעיר וז"ש מן המצר וכו' שהיא דיקנא דזעיר שיצא מסוד אותו צמר כבשי' שהוא ביסוד דאריך ולכן אותיות מ"צר צ"מר. נמצא כי בהקריב הבל הקרבן הזה נתעורר דעת עליון וניתוסף כח בוסוד דזעיר והחזיר שם ב"ן למ' עכ"ל. ובזה נבין מ"ש ודרש על צמר ופשתים וכו' שהפשתים מורה על עקירת שם ב"ן מהמלכות ואז מתגברים הקליפות ח"ו. והצמר מורה על חזרת שם ב"ן למ' והקליפות אז אין להם שום שליטה. ולכך כיון שמנגדים זה לזה אסרה תורה כלאים. אבל בציצית וכן בבגדי כהונה שהכהן משמש בהם במקדש הותר הכלאים. לפי שאז גם הקליפה יש לה יניקה לפי שהיא צורך גבוה. ולכ"א הזוהר וציצית הא אוקמוה דהתם בההוא כללא דשלימותא אשתכח ולא עביד מדי. וכן אמר בדף פ"ז ע"א וכד עייל למקדשא אתר דשלימות' אשתכח וכו' אע"ג דאתחברו לית לן בה כמה דאמרן בציצית וכו' וז"ש הזוהר לא יעלה עליך ס"א לשלטאה בך. ש"מ שהקליפות מתגברים כשלובש האדם כלאים מטעם שאמרנו ע"פי הקדמת הרב: