מקדש מלך על ספר הזהר ג:קס

קדושים תהיו דייקא פי' אלו אמר היו הוה משמע לשון צווי. אבל תהיו משמע שמבשר אותם שודאי תהיו קדושים א"נ קדושים משמע שמצוה לגדולים ואינו מזהיר על שעת תשמיש. אבל תהיו משמע משעת תשמיש דהיינו משעה שמתהוים בעולם:

לגלאה עמיקתא מגו מסתירתא פי' היינו סוד הבירורים שנבררים מתוך הקליפות שנק' חשך וז"ש בסמוך דמגו טב נפיק ביש ומגו רחמי נפיק דינא. דהיינו אחר הבירור נפרדת הקדושה לבדה והקליפה לבדה א"נ י"ל עמיקתא מגו מסתירתא היינו או"א שנק' ממעמקים כמ"ש הרב. מגו מסתרתא היינו אריך: ונהורא וכו' הם הבירורים:

ה"ג כדין מתערין גדפין למפרש לון ולאשתאבא בדינא קשיא פי' שאותם המלאכים שואבים הדין הקשה מאמ' כדי לעשותו בעולם:

כדין כתיב הוי ארץ וכו' נ"ב הוי בזמן שהארץ העליונה מצולצלת מהכנפים מאותם מארי גדפין דתבעין דינא נכן אמר צלצל בסוד ק"ך צירופי אל"הים שמתגברים שעולים צ"ל צ"ל: א"ל יראת ה' כתיב ולא תורה. דאי כתיב תורה הו"א שהתורה מטהרת האדם אבל כיון דכתיב יראת ה' מהיכן למדנו שהתורה מטהרת האדם. ומשני דהא אורייתא מסטרא דגבורה דהיינו שהתורה שהיא מ' בניינה מהגבורות נמצא שיראת ה' הוא התורה שהיא המ':

א"ל ומהתם נפקא וכו' פי' וכי מהתם למדנו משום דאירייתא מסט' דגבורה נפקא. שיראת ה' היא התורה. מהכא נפקא דכתיב ראשית חכמה יראת ה' דהיינו ראשית חכמה שהוא אבא היא יראת ה' שהיא הפתח הראשון כדי לעלות לחכמה אלמא שהמ' שהיא תורה שבע"פ נק' יראת ה'. וכתיב יראת ה' טהורה אלמא שהתורה מטהרת: קדושה איתקרי דכתיב כי קדוש אני ה'. פי' אני שהיא המ'. והוי"ה שהוא זעיר נק' קדוש בשניהם וממילא כל העוסק בתורה מתקדש. שז"ון הם תורה שבכתב ותורה שבעל פה וזה שכתב ודא אורייתא דהיא שמא קדישא עילאה שהם ז"ון שנקראים הוי"ה אדנ"י: