מקדש מלך על ספר הזהר ג:קמ

תלת דרגין אינון כגוונא דלעילא פי' צר"ן הם נגד מ' וזעיר ובינה:

דא היא נשמתא עילאה דאדם קדמאה עילאה פי' נשמה לנשמה שנק' חיה הבאה מאבא. וז"ש תוציא הארץ שהיא המ' נפש שקיבלה מאבא הנק' חיה וז"ש דאדם קדמאה עילאה. ואית נפש עילאה מנפש פי' שיש נפש דעשייה ונפש דיצירה ונפש דבריאה:

עטרא חד דאיקרי רוח פי' רוח מזעיר דאצילות וז"ש לאסתכלא בנימוסי דמלכא קדישא שהוא הזעיר:

בכתרא קדישא פי' נשמה מבינה:

אלא שכבר מתו פי' אלו נאמר ושבח אני את המתים לחוד הוה אמינא אפי' רשעים. לכך כתיב שכבר מתו דהיינו שממיתים עצמם על עבודת קונם. תלת מדורין עבד קב"ה וכו' פי' הנפש בחצר מות והרוח בג"ע שלמטה שהיא עשיה. והנשמה בג"ע שלמעלה שהיא בריאה:

חד דזכו אינון צדיקייא מפרש ג' שהזכיר. ואמר חד דזכו וכו' והיא הנפש שבחצר מות ואינה כמו של רשעים דכתיב בהו ונכרתה הנפש וכו': ואתייעטו בהון וגזרין גזרה וכו'. הלשון אינו מדוקדק דמשמע שנפשות הצדיקים כשיש צער ב"מ בעולם נכנסות למערת המכפלה אצל האבות ומעוררים אותם וכולם נכנסים לג"ע הארץ ששם רוחות הצדיקים ואתייעטו בהו ומבטלים הגזרה. ולקמן לא אמר כך אלא שהנפשות אחר שעוררו לאבות והודיעו אותם נכנסים כולם לג"ע נפשות הצדיקים ונפשות האבות והנפשות שלהם מודיעים לרוח שלהם. והרוח לנשמה ונשמה להקב"ה ומבטלים הגזרה. וצריך לומר שבכאן קיצר הזוהר:

מדורא תליתאה וכו' פי' הוא בריאה שהוא ג"ע העליון ששם מדור הנשמה:

דאיקרי צרורא דחיי פי' מ' הנק' צרור החיים היא בבריאה ולכך מדור זה שהוא בריאה איקרי צרורא דחיי:

והאי אתדבק לאתענגא בעידונא עילאה פי' הנשמה מתענגת מהבינה:

אז תתענג על ה' פי' הבינה היא על ה' שהוא זעיר אינון דאתחזו לאודעא להו וכו'. להבין לשון זה נקדים מה דאיתא בס' ק"י וז"ל ענין השתטחו' על קברי הצדיקי': והתדבקות רוחא ברוחא בהם. הנז' בזוהר בפ' אחרי מות דף ע' ע"א כמ"ש ר' חייא תווהנא אי אית מאן דידע לאודעא להו למתייא בר אנן. דע כשהצדיק נפטר מן העולם הנפש דגדלות דעשייה נשארת חופפת על הגוף מרחוק בסוד ונפשו עליו תאבל עליו דייקא ולא אמר בו וכל זה כל זמן שבשרו קיים. ולאחר עיכול הבשר אז הנפש דמוחין דגדלות דעשייה עולה למעלה ולא נשאר בקבר כי אם הבלא דגרמי שהוא נפש דקטנות דעשייה שנשארת שם תמיד עד התחיה והרוח דיצירה עולה בגן עדן הארץ שהיא העשייה:

ונשמה דבריאה עולה בג"ע העליון שהוא הבריאה שבבריאה גן עליון ועשייה גן תחתון בסוד בינה ומ'. ונרנ"ח דאצילות עולים אל שרשם באצילו' אל או"א וזו"ן דאצילות. ומייחדים ועושים זווגים עליונים. כי חיה ונשמה מזווגים או"א בסוד מ"ד ומ"ן. ורוח ונפש מזווגים זו"ן בסוד מ"ד ומ"ן. וכאשר משתטח על קבר הצדיק בפישוט ידים ורגלים גורם כי נפש דעשייה תשתטח גם היא ותתפשט תוך גוף הצדיק ממש ואז יוכל לדבר עמו כל אשר יחפוץ ובהיותו משתטח עליו יעשה יחוד שירצה ואז יתפשט נפשו בעצמותיו ויגיד לו תעלומות חכמה. ודע כי אין כל אדם זוכה לזה אלא אם יהי' צדיק וחסיד הרבה כדי שלא יתדבקו בו הקליפות ח"ו וצריך האדם שיחבר נשמת הצדיק בנשמתו בעת היחוד הנז'. כי אם יודע שיש לו נר"ן יכוין להדביקם עם הצדיק ההוא. ואם אין לו נשמה אז יעלה נשמת הצדיק בסוד מ"ן לבדה. ואח"כ כאשר תכוין להעלות רוח ונפש של הצדיק אז תדבק רוח ונפש שלך בהם. ואם אין לו אלא נפש. אז יעלה רוח ונשמה של הצדיק לבד. וכשתכוין להעלות נפש של הצדיק אז תדבק נפשך עמו בסוד מ"ן עכ"ל הרב. ובזה מובן לשון זה: