מקדש מלך על ספר הזהר ג:קיב

יראת ה' קב"ה הכי איקרי נ"ב מ' עכ"ל. ולפ"ז לא קשו קראי אהדדי דיראת ה' היא מ' וכן שמחה היא מ' בסוד כי בשמחה תצאו:

ר' אלעזר אמר פי' בא לסייע לתירוץ ר' אבא: ת"ח בני אהרן הא אוקימנא וכו'. פי' שפגמו במ' במה שהקריבו אש זרה שהיא הס"א כמ"ש הזוהר לקמן דף נ"ז ע"ב וזהו סיבת מיתתם ולכ"א לאהרן בזאת יבוא אהרן שהיא השכינה הנק' זאת שהיא שירותא לאעלא בר נש מתתא לעילא ולא יעשה כבניו. וז"ש הזוהר ביראה הוא שירותא מתתא לעילא ת"ח בני אהרן הא אוקימנא וכו':

אלא מכאן שירותא לאזהרא וכו' פי' שלא ימות כשם שמתו בניו: שיר דאיהו כפול נ"ב זווג דז"ון: דקא מזמרי בני קרח שנתבצר להם מקום גבוה בגיהנם ועליו היו אומרים שירה על אביהן ודתן ואבירם שנשארו בגיהנם וז"ש על אינון דיתבי על פתחא דגיהנם ומאן אינון אחוהון:

ביום שני אתמר פי' שנבראת בו גיהנם:

הבכור נדב וכו' אלא שקול הוא אביהו וכו' ז"ל הרב בס' הליקוטים נדב ואביהו הם נ"ה דאימא והם מגולים. ואלעזר ואיתמר הם נ"ה דאבא. והם סתומים וז"ש הזוהר בפ' אחרי מות ונדב ככולהו עכ"ל ור"ל שנדב שהוא נצח דאימא שהוא מגולה שקול כשלשתם. ואביהו שהוא הוד דאימא המגולה גרוע קצת מנדב ואינו שקול אלא כתרי אחוי: הבכור נדב דא בלחודוי נ"ב י' במספר הקדמיי כמנין נד"ב עכ"ל. ור"ל כשתחשוב האותיות מאל"ף ועד יו"ד גי' נ"ה ועם הכולל נ"ו גי' נד"ב: ואביהו בלחודוהי נ"ב ג' מילויים ה"י ה"ה ה"א עכ"ל. ור"ל ואביהו גי' א"ל כמנין ג' מלויים של אות ה' והכוונה שנדב שורשו מיו"ד דהוי"ה ואביהו מה' דהוי"ה. וצ"ע ליישבו עם מ"ש בשם הרב שנדב הוא מנצח דאימא. ואפשר כיון שבינה דאבא נתלבשה בנצח דאימא אחר עירוב המוחין כמ"ש הרב ז"ל נמצא שנדב שהוא נצח דאימא יש בו בינה דאבא שהוא יו"ד דהוי"ה. א"נ נדב ואביהוא הם בשם י"ה של הוי"ה דאימא כנודע שכל פרצוף יש בו שם הוי"ה שלו: לקביל ע' סנהדרין. נ"ב ע' סנהדרין ו"ה. שש קצוות ומלכות: