מקדש מלך על ספר הזהר ב:תקלו

עפר איהו ולא חומר פי' עפר היא מ' כנודע לכך נק' עפר ולא חומר.

וייתוב לעפרא פירוש שיחזור לשורשו למלכות הנק' עפר. ה"ג לבתר דחטא איתעביד מזונא לנחש. ובג"כ כתיב עפר. פירוש בפ' ועפר תאכל וכו'. ומדלא כתיב אדמה או חומר אלא עפר ש"מ שעל האדם מדבר שנק' עפר לפי שהוא ממ' הנק' עפר.

סטרא דרכיב עליה פי' על הנחש שהוא פלונית והרוכב הוא ס"מ. חשך דאיהו אפילה פירוש חשך שהוא דכורא דס"א מחובר עם נוקבא דס"א הנק' אפילה לכך אמר חשך דאיהו אפילה.

יומא חד הוה יתיב ר"א זה המאמר הובא בפ' נח דף ס"ד ע"ב ושם ביארנוהו ע"פ הגהות הר"חו ז"ל אבל תיקון הלשון הוא כך. ה"ג מטולא על חד תרין. ובדף רס"ט ה"ג האי נהירו וכו'. הכי גרסינן ואתעביד ט' היכלין והיכלין לאו אינון נהורין ולאו אינון רוחין ולאו אינון נשמתין ולא איתמאן דקיימא בהו. ה"ג וברזא דקרבנא כד סליק כלא איתקשר דא בדא: ה"ג כדין קיימו כולהו בסליקו. הכי גרסינן מחשבה עילאה דלא אתידע איקרי א"ס דמניה וכו':