מקדש מלך על ספר הזהר ב:תקלד

כדין אנת עמיה דההוא בר נש וכו' פירוש שמניח פלונית עם האדם להזיקו.

איתער ההוא רוחא דחיזו בישא בהדה דליל"ית פי' מתעורר אותו הרוח הנז' דעאל בנוקבא דלתתא וסליק מתמן לליל"ית כמ"ש הזוהר לעיל ובכל ר"ח מתעורר אותו הרוח עם ליל"ית כדי להזיק האדם.

ההוא חיזו דמראה נ"ב הפך הת"ת הנקרא מראה בסוד במראה אליו אתודע

זבחי שלמים עלי נ"ב הפך הת"ת הנקרא שלם המכריע בין חו"ג בסוד השלם ממש

שלמים מתרין סטרין נ"ב מחסד וגבורה:

מאן איהו מקטרגא אלא ההוא וכו' פי' מי היא המקטרג אינו אלא יצ"הר. ועתה היא בשלם עם הימין הנמתק וז"ש דישתכח בשלמא בימינא. וע"ד זבחי שלמים עלי צ"ל עלי דייקא כמ"ש בדרך אמת וזהו החילוק שבין פירוש ראשון לד"א שלפי' ראשון השטן אומר זבחי שלמים עלי ר"ל עיקר זבח שלמים בשבילי שלא אקטרג על העול' אבל לפי ד"א אומר לו זבחי שלמים עלי ר"ל אני בשלום עמך ולא אקטרג עליך: ומ"ש עד כאן אנת רבייא ר"ל פחות מי"ג שנים. ומ"ש כד תהי סיב פי בתמיה. דלא שרייא הכא בגווך ולא איהו זמכא. כמ"ש שהוא פחות מי"ג שנה לכך משטהו השטן ואומר לו שיצ"הט אינו בא לכל אדם הפך האמת: צרור הכסף לקח בידו לסלקא לעילא ולאתעכבא תמן. ולא יתענגא ה"ג. ומלת ולאתענגא קאי על האדם שכיון שעולה השטן למעלה ומניחו למלאת תאותו אזי מתענג. ונראה דדריש כסף מלשון כיסופין שהוא לשון עונג. ואומר צרור הכוסף והתענוג לקח בידו. כי השטן למעלה והניחו בידו. ליום הדין יבוא להנקם ממנו כדמפרש.

היכלא שביעאה נ"ב מעץ חיים שער הקליפות פ"ב היכל זה נראה משם שהוא סוד זלפה שפחת לאה בחינ' לאה וירדה במקום רחל כי אין לה אחיזה למעלה נמצא כי ראשה במקום עקבי לאה הקדושה שהם סוד ענבים ויין חמר. ונק' כאן יין המשכר ולכן זכר הזוהר כאן סחיטת ענבים.

כל אינון נשמתן מסאבין נ"ב כי בחינת הנשמה מבינה ולכן בכאן נגד לאה סוד בינה: