מקדש מלך על ספר הזהר ב:תקיב

ה"ג רוחא דקיימא לקבלה רוחא דאיהו לתתא והאי רוחא דאיהו לעיל' קיימא לקבלא רוחא עילאה דכל רוחין קיימין ביה דא איהו יעקב דאיהו רוח וכו': ור"ל רוחא דקיימא הוא זעיר:

לקבלא רוחא וכו' היא מ' שהזעיר מעלה אותה אצלו כדי להזדווג

והאי רוחא דאיהו לעילא פי' זעיר קיימא לקבלא רוחא עילאה פי' בינה. דא יעקב דאיהו רוח וכו' קאי על מ"ש רוחא דקיימא שהוא זעיר.

איהו נטיל האי היכלא שתיתאה פי' יעקב שהוא זעיר דאצילות נוטל היכל הו' שבבריאה שהוא היכל הרצון והוא ת"ת דבריאה והמ' היא בבריאה. וכשנוטל היכל זה זה והמ' בתוכו אזי מזדווג עם המ'. וז"ש דאינון נשיקין לאתדבקא רוחא ברוחא עילאה. וה"ג דהיינו המ' שנקרא רוח תתאה עם זעיר שהוא עילאה:

כמ"דא ישקני פי' מ' אומרת שהזעיר נושק אותה

רוחא ברוחא פירוש מ' בזעיר:

כדין רוחא עילאה וכו': פי' בינה רוחא עילאה דכל רוחין קיימין ביה ודא איהו יעקב וכו':

ועד דלא אתער לאתדבקא רוחא ברוחא רוחא עילאה לא שריא על רוחא דאמצעיתא פי' בס"עה דף ע"ח שהשכינה אומרת לזעיר מי יתן שג' עולמות בי"ע יעלו ויהיו אצלי ולא ח"ו שארד אליהם בסוד המיעוט. ואף שעתה בגלות אתה יורד ג"כ לעולם הבריאה כמ"ש בע"ח. וגם שם אמצאך בחוץ לעולם האצילות גם שם אשקך שהוא בחינת הנשיקין שבהיכל הרצון כמ"ש בזוהר ששם נאמר וישק יעקב לרחל ונרמז בזוהר בפ' פקודי רוחא עילאה וכו' וז"ש אמצאך בחוץ חוץ לעולם האצילות בהיכל הרצון דעולם הבריאה שם אשקך. ובזה יש לו ב' טובות א' שגם לא יבוזו לי להיותי נדחת מעולם האצילות כי גם אתה שם ועוד אנהגך אביאך אל בית אמי כמ"ש הזוהר ועד דלא אתער מלתתא: רוחא ברוחא שהוא ת"ת עם מלכות:

רוחא עילאה סתימאה לא שריא על רוחא דאמצעיתא פי' רוח עילאה שהוא רוח הבינה שהוא עילאה. ואז אנהגך וכו' אביאך בעולם האצילות עצמו אל בית אמי שהוא בינה דאז תלמדני כמ"ש בכוונת סוכה מכל מלמדי השכלתי שהמ' אומרות דבר זה שהיסוד מלמד אותה ומה שמלמד אותה הוא תורה שבכתב ושבע"פ שהוא ממשיך אליה טיפה מחו"ג דאבא שהוא תורה שבכתב ומחו"ג דאימא שהוא תורה שב"עפ ועיין בזוהר בפ' פקודי סוד זה וז"ש מכל מלמדי כל מלמד אותה להשכיל וכאן מאמרה תלמדני ג"כ אשקך מיין הרקח ר"ל מהאורות המתנוצצים בהיכל אהבה דבריאה ששם יין הטוב ששם מחצב הנשמות בסוד בינה המקננת שם שממנה הנשמות והוא יין המשומר ומההיכל ההוא בא כל ההתעוררות בסוד למען שמו באהבה וז"ל הזוהר בפ' פקודי דף רנ"ה ע"ב בהיכלא דא אית תרין ממונין נהורין דקיימים על אלף ורבוא רבבן דאיקרון גפני' וכו' דאיקרון רמונים וכו' כדין אתמלייא האי היכל' מכמה חסדים מכמה טבין וכו' ולכן אומרת השכינה אשקך מיין הרקח שהוא כמו מרקחת מכמה מעשים טובים מנשמות טהורות הבאות מבינה שהוא היין. גם מאותם גפנים אשר שם ומן מתיקות הרימונים אשר שם אשר בא מיחודי הצדיקים שהם מייחדים אותנו לילך אל בית אמנו עכ"ל

שייפי תתאי מתערי וכו' פי' מלכות מתעוררת תחלה בסוד מ"ן:

כדון איקרי בשמא קדישא וכו' פי' שנקרא ו"ה שהוא בחינת זעיר והוי"ה היא בחינת הנוקבא כמ"ש בסמוך וכן כתב בפ' ויקהל ד' ר"ג ע"א ו"ה שמא שלים ולא שלים בט' אתוון דאינון הוי"ה אלהים וז"ש הכא ואי תימא שלימא דכולא וכו' כדין איקרי. כולא בשמא שלים ה' אלהים דהיינו כשמתחברים ההיכלות כולם אזי הוא שמא שלימא דכולא שהוא ה' אלהים אבל כשמתחבר יעקב שהוא ת"ת דאצילות עם היכל הרצון שבבריאה אזי הוא וה' שאינו שלים כמו ה' אלהים.

כדין אשתלים כולא מעילא ותתא פי' נתחבר זעיר עם המ' ונהירו דעילא ועילא וכו'. פי' בינה:

נטיל ד' נשין פי' לאה ורחל בלהה וזלפה והם ד' פרצופים כמ"ש הרב.

דאיהו קיימא בין תרין עלמין פירוש שיעקב שהוא זעיר הוא בין בינה ומ' שהם סוד לאה ורחל. וא"כ סותר למ"ש שיעקב נטיל ד' נשין דמשמע שהם נשיו.

לכך אמר ואע"ג דאוקימנא וכו' ר"ל שהכל אמת שלאה ורחל רומזים לבינה ומ' וגם הם נשיו דיעקב שהוא זעיר

אלין אינון ד' רישי נהרין פי' ד' רישי נהרין הם רומזים לד' נשים הנז'. ה"ג נטיל לון יעקב כדקאמרינן וליה אצטריך ואיהו נטיל היכלא דא.

וכדין איקרי האי היכלא וכו' פי' כמ"ש לעיל כשמתחבר יעקב עם היכל זה אזי הוא ו"ה:

וכד אתחבר יצחק וכו' פירוש כשמתחבר יצחק שהוא גבורה דאצילות עם היכל הזכות דבריאה שהוא בחי' גבורה ג"כ:

וסימניך ובהגיע תור אסתר פי' כמ"ש שמ' דאצילית היא בהיכל זה דבריאה ויעקב שהוא זעיר מזדווג עמה והיא נקראת אסתר כנודע: וכל זה שפירשנו שיעקב הוא זעיר לפי מ"ש הרב בסידור שזעיר דאצילות יורד ג"כ להיכל הרצון. אבל בס"הכ משמע שיעקב הוא שירד להיכל הרצון דבריאה. ולפ"ז י"ל מ"ש יעקב איהו נטיל וכו' הוא פרצוף יעקב והוא הנושק לרחל וכל הלשון תפרשהו כך. ומ"ש וכדין רוחא עילאה וכו' שארי על האי רוח דאמצעיתא. כתב הרב שם שיורדת הארה ממוחין דאימא שהורדנו לזעיר בק"ש ליעקב ונותן מהם לרחל ולפי שיעקב הוא בקו אמצעי דזעיר לכך נק' רוח דאמצעיתא ודא הוא עת רצון. פי' המ' שנק' עת נתחברה עם היסוד הנק' רצון.

אלין באלין פי' כל ההיכלות נקשרו זה בזה ולכ"א אף ע"ג דתנינן דרומית מזרחית דמשמע שחסד שהוא דרום הוא לבדו נתחבר עם הת"ת שהוא מזרח אלמא שלא נתקשר רק היכל אהבה שהוא חסד בהיכל הרצון שהוא ת"ת. עכ"ז כל ההיכלות כולם נקשרו זה בזה עד היכל הרצון שהוא ת"ת וז"ש וכולא איהו כחדא שרוצה לומר כל ההיכלות נקשרו זה בזה.

דאיקרי אהבה רבה פי' אברהם הוא חסד דאצילות הנקרא אהבה רבה:

דאיהי נטיל היכלא וכו' פירש היכל אהבה דבריאה

מגו רחימו עילאה פי' מחסד דאצילות: