מקדש מלך על ספר הזהר ב:תפד

לשואה עלייהו מה דאיצטריך פי' ליתן על האדנים שהם נה"י דידה פרצוף הנוקבא רישא דנקודה דקיימא תחות דרגין

די בס"א פי' דכורא דקליפה שהוא עומד תחת ג"ר וז"ש איהו ריש דרגא דלבר רישא דדכורא:

וקיימא רכיב על חד גמל פי' נוקבא דס"א הנקרא גמ"ל.

אתפשט ההוא תננא פי' שמתוקף הדינים נעשו דכורא ונוקבא דקליפה: וז"ש דא על דא ודא רכיב ושליט על דא שהדכורא שליט על הנוקב':

מגו רוגזא בדחיקו דחדא נקודא לאתפשט' פי' דכורא דקליפה שנעשה מתוקף הדינים תחלה ואח"כ נעשית נוקבא דקליפה. וז"ש ולבתר אתפשט תננא הרוגזא בעקימו בחד חויא וכו' שהיא נוקבא דקליפה:

רישא דנפקא לאתפשטא וכו' פי' דכורא דקליפה וז"ש לקמן צל צלא על אתר אחרא דאיקרי מות שהדכורא נקרא צל והנוקבא נקרא מות.

איהו שירותא דנקודה וכו' פי' שהדכורא הוא שירותא לנוקבא דידיה הנק' נקודה תתאה דלבר דמרחקא מנקודה קדיש' וכו'. פי' נוקבא דקליפה היא מרוחקת מנוקב' דקדושה שהיא בקו האמצעי דזעיר. והאי איהו נקודה לא קיימא נל"עד שכמה מיני קליפות יש וזו עליונה ונעלמת. ומינה אתפשט פשיטו לבר שהיא קליפה אחרת:

האי איתפשטת לתתא לימינא ולשמאלא פירוש עכשיו מפרש סדר הפרצוף של זו הקליפה ואמר לימינא ולשמאלא הם ח"ג שלה. ומ"ש ואתפשטת באמצעיתא היינו ת"ת דידה:

גו חשוך קבל פי' הפך ת"ת דקדושה שיש בו גילוי הארת יסוד אימא שהוא אור גדול. והכא בקליפה הוא חשוך קבל. אלף ומאה נגד י"א ארורים שבפרשת כי תבוא ולכך הם י"א מאות. ה"ג תרין סמכין מתגלפין.

והיינו נ"ה דידה אתפשט חשוכא וכו' פירוש יסוד דידה.

ומ"ש ולא אוכם דהא לית ליה גוון לאתקיימא בי' פי' אע"פי שאמרנו שהוא אוכם ממש וניכר גוון אוכם שמפני החושך שיש שם אין ניכר שום גוון וז"ש דהא לית ליה גוון וכו'. וז"ש בה הוא פשיטו קיימין חשוכין אינון דשמשו במצרים. שר"ל הפך היסוד דקדושה שיש בו הארת החו"ג אבל כאן קיימין חשוכין וכו':