מקדש מלך על ספר הזהר ב:תסה

למיעבד דינא וכו' איקרי לבוש הבדים זה הפך מש"ל דף רל"א שלבוש הבדים הם לבוש החסד וכו'.

דאיקרון הרי נחשת נ"ב נוגה נקרא כן עכ"ל והיינו זו"ן דנוגה דאצילות כמ"של וגבריאל מתלבש בלבוש הנוגה ולכ"א מראהו כמראה נחשת.

בוצינא דקרדינותא נ"ב בינה דאצילות

האי קנה לתתא נ"ב מלכות דבינה מתלבשת בבריאה בהיכל ק"ק

דאתגליד מגו נהירו וכו' פי' מלכות שהיא קנה הנזכר נעשית מהארה שהניחה הבינה כשעלתה למעלה להתחבר בגו אבא וז"ש כד אסתלקת לעיל' ואתגלפת גו ספירו דנציץ ולא אתיידע א"נ ספירו דנציץ הוא אריך:

דקיימא לתתא נ"ב בבריאה עכ"ל ור"ל שהמקדש שהי' מודד יחזקאל בקנה הוא רומז לבריאה ולכך היה מודד בקנה שהיא מ' דבינה המתלבשת שם.

ולזמנין קנה המדה נ"ב בבריאה ולזמנין קו המדה פירוש במשכן שהוא רומז למ' המודדת הוא קו המדה שהיא מ'.

וע"ד פתיל וקנה פי' פתיל היא המ' כמו שנפרש לקמן וקנה היא מ' דבינה שגם במקדש היתה מ' אלא שהקנה גובר וכן במשכן היו שניהם אלא שהבן גובר כמ"ש הר"חו לקמן:

בההוא קנה המדה נ"ב דהיינו בינה דאהיה מתחלף בשם בו"כו שהוא יד"ך וכל קנה בן ששה אמות כי האהי"ה הוא צורת ווי"ן.

כולא הוה בקו המדה נ"ב דהיינו מ' שם ב"ן בחינת אמה בלבד

דההיא פתילה נ"ב מלכות נקרא כן כי י"פ ב"ן גי' פתיל ועם ה' שבה הרי פתילה עכ"ל ולפ"ז בחינות בחינות יש במלכות ולכ"א קו המדה כגוונא דההוא פתילה.

בכל אמה חד קשרא פי' כשמודדים כל אמה ואמה עושים קשר א' לסימן.

ואיקרי אמה פי' שם ב"ן נקרא אמה והוא המודד ובג"כ שמנה ועשרים נ"ב פי' כי ו"ד ה' ו' ה' שהו' מילוי שם ב"ן עם יו"ד וא"ו דל"ת ה"ה ה"ה וא"ו וא"ו ה"ה ה"ה כ"ח אותיות ופותייא ד' באמה נ"ב היינו ד' אותיות שם ב"ן.

והאי נפקא מרזא דבוצינא פי' מ' יצאה מבינה.

דמדידו דהאי לתתא נ"ב בו"כו עכ"ל ור"ל שכתב הרב שאה"יה הוא בבינה וחילופו הוא במ' והוא בו"כו

מהאי מדידו דלעילא נ"ב אהי"ה

אלף וחמש מאה סטרין נ"ב אין לי לומר כי אם מאחר ששם ב"ן היה במשכן הוא הנקרא קו המדה אך עכ"ז המדה היתה ע"י שם קנ"א רק שבמקדש גבר קנ"א על ב"ן כי המקדש בינה אך המשכן מ' ולכן גבר ב"ן ונמצא כי שם ק"נ היה במשכן כי המשכן הי' ק"נ אמה מאה אורך נ' רוחב והנה שם ב"ן היה המאיר בו ולכן היה החשבון כאן אלף ות"ק שהם ק"נ בכללות גדול. ולפי שהמלכות נקרא אד"ני ויש בו י"ב אתוון כל סטרא י"ב אלף ואלף זו מצד אלף דק"נא הנותרות עכ"ל.

וע"ד אמה חד נ"ב שם ב"ן שמנה ועשרים באמה מילוי ומילוי המילוי דב"ן.

איהו אורכא בחד אמה פי' שהמדידה היא ע"י שם ב"ן הנקרא אמה.

ופותיא ד' נ"ב הוי"ה

אשתכח אמה חד פי' ב"ן.

ל"ב שלישים נ"ב כי הנקבה נקרא שליש עכ"ל:

ונלע"ד טעם שנקרא שליש לפי שהיא יוצאה מאחורי שליש ת"ת דזעיר ששם נגמר יסוד דאימא כמ"ש הרב ולכך נקרא שליש ומ"ש וכל בשליש עפר הארץ פי' כל בשליש העליון דת"ת דזעיר עפר הארץ שהיא המ' שכל הארותיה מקבלת מיסוד דאימא שנשלם שם. א"נ נקרא המלכות שליש לפי שהיא בחינת עטרת יסוד דזעיר כנודע וכתב הרב בפ' וכל בשליש עפר הארץ ר"ל וכל שהוא יסוד. בשליש שלו שהוא העטרה עפר הארץ שהיא מ'.

ואינון ל"ב פי' כ"ח של אורך וד' ברוחב הם ל"ב

איהו ד' סטרין וכו' פי' כשתחלק הכ"ח באורך על ד' חלקים יהיו בכל צד ז' אמות. וז"ש וכד אתעביד משחתא דאורכא בהאי מדידו איהו ד' סטרין ההוא אורכא ונ"ב נגד ד. אותיות הוי"ה הפשוטים עכ"ל.

ומ"ש וכל סטרא ז' אמין נ"ב כי הנקבה נקרא בת שבע:

בגין דשבע איהו רז"א עילאה פי' שמקבלת מז"ק דזעיר.

ברזא דשמא קדישא פי' זעיר א"נ ברזא דשמא קדישא הוא הוי"ה שבו רומז ל"ב בפשוט ומלוי המילוי וכמ"ש בדף זה ע"ב.

הכתיב מדה א' וכו' פירוש דמשמע אין שם אלא מדה א' והיכי אמרינין שהם ד"פ שבעה ותירץ ודאי מדה א' וכו'. ר"ל לעולם המודד הוא שם ב"ן שהוא מדה א' ואף על פי שנתפשטו ממנו כמה אמות.

וכולא ברזא דבוצינא וכו' פירוש מלכות מודדת בכח הבינה.

בחושבן דל פירוש יריעות עזים שיש בהם שלשים באורך וד' ברוחב הכל ד"ל: