עולם הלימוד · Olam HaLimud
Libraryמקדש מלך על ספר הזהר

מקדש מלך על ספר הזהר ב:מד

Mikdash Melekh on Zohar 2:44 · מקדש מלך על ספר הזהר · free full Hebrew text

Open in the reader →

עלמא דין ועלמא דאתי פי' הם תרין הה"ין מ' ובינה מלכות נבראת בה"א ראשונה. ובינה ביו"ד שהוא אבא שאע"פי שבינה מקבלת הארתה מאריך כמו אבא עכ"ז צריכה עוד לאור אבא כמ"ש באוצ"ח פ' ה' דשער התיקון. וזהו כי ביה הוי"ה צור עולמים הוי"ה הוא אריך. ור"ל בי"ה ואריך מתלבש בתוכם על ידם צייר עולמים:

אתברון עלמין פי' העו"הז שהיא מ' נבראת בה"א ראשונה ועו"הב שהיא בינה נבראת ביו"ד שהוא אבא: הוי"ה שהוא אריך בי"ה שהם א"וא צייר עלמין שאריך מתלבש בתוכם:

עלמא דא בדינא אתברי נ"ב מ' ע"י בינה בראשית ברא אלהים נ"ב היינו מ' הנקרא ראשית חכמה יראת ה' ואלהים היינו בינה עכ"ל ולפ"ז פי' הכתוב בראשית שהיא מ' ברא אותה אלהים והיינו טעם פתיחה זו בטחו בה' וכו' משום מאי דמסיק שהמ' ברינא אתברי והיא דין ונקרא אלהים כדי לפרש מ"ש וידבר אלהים היא מ' שהיא גזירת דינא:

דרגא אחרא עילאה נ"ב ת"ת: ה"ג אמר ליה ולאו אנא מלכא:

כד איהי בביתי נ"ב היינו כשהיא בבריאה הנקרא אל שד"י ולא עלתה לעולם האצילות ליקרא בשם ה' אחרונה:

ארעא קדישא נ"ב מ':

דישראל נ"ב ת"ת:

עלמא כולא נ"ב שאר העולמות:

למלכא דהוה ליה ברתא לפרש מאמר זה ולהליץ בעד מרע"ה יובן במ"ש הרב ז"ל במאמר שושנה דריש הקדמת הזוהר והוא שכמו שיש יעקב מלבר ומשה מלגאו בסוד הדעת כן יש כנסת ישראל מלגאו והיא סוד הצלע נקוד' י' והיא כלת משה ולהיותה פנימי' ונעלמת לכן לא אמר ר"ח שם שיש בה גוונים רק דינא ורחמי. פי' איהי דינא מעצמה אבל היא בזווגה נקטא רחמי בסוד הנשיקין וז"ס שפתותיו שושנים נ"ה איהו בנצח ואיהי בהוד והנה בחי' זו היא שם אלהים דאית ביה ה' עלין וי"ג מכילן בסוד י"ג אותיו' דאלהים דיו"דין עוד אמר שם בפי' מאמר הנצנים שבעת המיעוט ירדה זו הפנימית למקום החיצונה היא רחל והחיצונה ירדה ליסוד ע"ש ופי' ענין זה בדרוש י"ח נשים כי כלת משה היא מלכות אבא שבתוך יסוד אימא בעת גדלות זעיר נמצא שזווגו של משה הוא בסוד רוחא ברוחא דפנימיות וז"ס פנים אל פנים וז"ס זווג קול ודבור פי' שכמו שזווג תחתון מוציא שפע דרך היסוד כן הפנימי מוציא הקול דרך הפה ולהיות בחי' זו הנעלמת חלקו של משה לכן נאמר בו וישמע את הקול מדבר אליו ואז"ל שלא היה הקול יוצא רק היה מדבר מניה וביה מבינו לבין עצמו. אמנם האבות לא היה להם חלק זה רק כל עצמם היו מבחי' זעיר בעצמו שהוא מתחבר עם רחל היא השושנה החיצונה והיינו אברהם בסוד קו ימין שהוא המשיך החסדים. ויצחק שהוא המשיך המוח השני ויעקב שהיתה מטתו שלמה זכה לדעת תחתון שהוא חו"ג המתפשטים בזעיר וכל נשותיו היו מסוד החיצוניות ונמצא א"כ שהיו מקבלים שפעם מצנור היסוד דאימא והיינו מסוד הנקודה הפנימית שהיתה בתוך יסוד אימא ובזה נפרש מאמר זה. מלכא הוא יסוד אבא:

דברתיה היא זו הנקודה פנימית כבודה בת מלך פנימה דלא אתנסבא עדיין כי אבות העולם נשאו השושנה החיצונה ולכן כשהיה המלך מדבר עמהם שהם סוד ההוא רחימא היה מדבר ע"י בתו הצנועה כי כן הם היו מקבלים השפע ממנו על ידה:

אתא זמנא וכו' זה משה שנשאה כאמור שכן מיסוד אבא מלגאו ר"ל בתוך יסוד אימא וידוע שבחי' דור המדבר היתה מיסוד אבא ממש שנבקע בתוך זעיר ויוצא ומאיר ביעקב שהיא עיקר הארתו וז"ס אנכי עומד בין ה' וביניכם פי' שמשה עומד בתוך זעיר והיינו בין ה' וגם בתוך דור דיעה והיינו וביניכם וכמ"ש העם אשר אנכי בקרבו ובתוכו ממש נמצא א"כ שע"י משה באה ההשפעה לדור המדבר במקום שהיתה באה מקדם לאבות ע"י השושנה הפנימית וז"ש אנא אימא לבעליך שמשה קבל תורה מאבא והשפיעה לקהלת יעקב הוא דור המדבר והנה מר"עה נתמרמר רוחו על צרת עמו בראותו שפרעה הוסיף להרע להם ולכן חשב שמא אותה שושנה פנימית ירדה לקום החיצונה כי שם יש אחיזה לרע ולכן קראה בשם אד"ני למה הרעות. ובאה לו התשובה וידבר אלהים היא הנקודה הפנימיו' ועד דהיא שארת למללא:

נטל מלכא מלה הוא אבא ועליו הכתוב אומר ויאמר אליו אותו הסתום. ומה אמר לו אני ה' כלו' דע כי זו השושנה היא היא בתוספת וז"ש אני ד' ר"ל מדת אני הוא בתוך ד' והוא אני בעצמי. ואתה לא טוב כוונת בחשבך שיוכל צד הרע ליהנות וכ"ש להתאחז בה כי עליה נאמר וכבודי לאחר לא אתן וא"כ איך מלאך לבך לחשוב עליה כזה. חבל על דאבדין כי הנה האבות לא זכו כי אם לשושנה החיצונה וקבלו הפנימית וז"ש וארא אל אברהם אל יצחק ואפילו אל יעקב דהוא שלימו דאבהן לא זכה אלא באל שדי ה"ס אותה נקודה בהיותה גנוזה ביסוד דאימא ונקרא באל שדי: כד איהי בביתי כי יסוד אימא הוא בית לאבא וממנה קבלו האבות בהיות חלקם ברחל החיצונה הנראית ושאינה מקבלת מן הפנימיות רק מן החיצוניות ואע"ג דבחיצונה יש אחיזה לרע מ"מ לא נתרעמו ולא זכו למדרגה שלך ושמי שם י' שהי' אותה נקודה לא נודעתי ולא אמר הודעתי דהוה משמע שהוא דבר חוץ ממנו משא"כ בסוד(י) כ"י זו כי (זו) היא מאבא בעצמו.