מקדש מלך על ספר הזהר ב:שצג

דלא נחתי עלה מי טופנא דע שהרמב"ן ז"ל בפי' התורה כתב וז"ל שאפילו למ"ד לא ירד מבול לארץ ישראל אפ"ה המים נכנסו לה מן הצדדים ולכך כתיב ויכוסו כל ההרים הגבוהים אשר תחת כל השמים ואפילו דא"י וכתב עליו הרב יפה ז"ל ואישתמיטתי' להרב סוגייא פ' פרת חטאת שאמר שם לרבי יוחנן דס"ל שלא ירד מבול לא"י מהבלא מתו ש"מ שלא היה בה מים אפילו מהצדדים ע"ש באורך ולשון זה של הזוהר מוכח כדברי הרב יפה:

מה שמו ה' פי' אבא:

ומה שם בנו ישראל פי' זעיר

דעאל גו עננא פי' היינו סוד החשמל ועיין בפ' משפטים דף צ"ט ע"א.

דעאל בההוא סערה פי' שהפשיט גופו החומרי ונתלבש בלבוש סערה כדי שבאמצעות סערה יוכל לעלות לשמים וז"ש בסמוך ואשתלל מגופי' ואשתאר בסערה:

וגופא דנהורא אחרא וכו' פי' הוא חלוקא דרבנן נמצא שג' לבושים היו לו גוף החומרי א' ואח"כ הפשיטו ונתלבש בסערה כדי שיוכל לעלות לשמים. שלישי הוא מלבוש העיקרי שהוא חלוקא דרבנן:

דאשתאר בההוא עלמא פי' גוף החומרי הניחו בגלגל חמה וכשיורד לעו"הז מתלבש בו:

ובגופא אחרא אתחזי לעילא פי' הוא חלוקא דרבנן אבל לבוש סערה לא היה אלא לפי שעה כדי שיוכל לעלות לשמים:

ונחית לתתא פי' נשמת בנימין שהיתה בו כמ"ש הרב ז"ל בדרוש אליהו בארבע שנשמה שיורדת לעו"הז היא נשמה מבנימין כמ"ש אליהו לחכמים מבני בניה של רחל אני: יונה מחיליה דאליהו קא אתי כמ"ש שם הרב שחלק יוסף שהיה באליהו נתנו ליונה לפי שד' נשמות היו בו חלק יוסף ויתרו הם נשמה אחת לפי שהיו בו בשעת שנולד ונדב ואביהו נקראים נשמה אחת לפי שהם תרי פלגי גופא ואחת מגד ואחת מבנימין והחלק שהיה בו מנשמת יוסף נתנו ליונה ויונה בן הצרפית היה.

אליהו סליק פי' נשמה שהיתה בו מגד כיון שעלתה שוב לא ירדה.

בשמלה דא אליהו פי' וב' נסים קא חשיב קרא אחד מי צרר מים והב' בשמלה וכדמפרש: