מקדש מלך על ספר הזהר ב:שפח

הוה בכל סטרין לעילא ותתא פי' שעמלק הוא דעת דקליפה ונמצא מחלוקת בכל הו"ק היתה וס"מ נחית לתתא לסייעא לעמלק ועיין בפ' בשלח ד' ס"ה עמוד ב'. פרשת ארחין אוף הכי וכו'. הם שני שבילין שביסוד:

ואי תימא הא כתיב אלהים פי' דמשמע שאלהים ממש הוא שדבר עמו ולא ס"א ותירץ אלא קב"ה אזמין ליה וכו' כלומר שאלהים הנז' בפ' הוא הקב"ה. והקב"ה שלח לו ס"מ שהוא קרי וטומאה וזהו ויקר אלהים:

את קיימא יסוד מאתריה מ':

בפקידה נ"ב כי פקידה בנוקבא:

תמן אתרמי' רזא דאת קיימא פי' שבמ' כלול היסוד שנקרא את קיימא. ה"ג מדבר יהודה ומתמן שרו וכו'. לבתר סטא זינא לזיניה עיין בפ' פקודי דף רכ"ד שאמ' הפך זה רבי אבא פתח הקהל את העם. פי' פליג אר"ח דלעיל דס"ל ויקהל משה דכניש לון מע"ר ורבי אבא מפ' ויקהל כמו הקהל את העם:

ומשה הוה ידע נ"ב ופירוש וישמע יהושע לשון הבנה אי הכי מאי ברעה דמשמע ששמע קול תרועה ואין פירושו וישמע הבנה. אלא ברעה בה' כתיב. ופי' וישמע הבן שהקול הוא ברעה עד כאן לשונו: