מקדש מלך על ספר הזהר ב:שפד

ה"ג ביש בתר ביש: ברא יחידאה וכו' נ"ב אהרן הכהן נולד לההוא רישא חוורא שהוא כהן של מעלה וכד ייתון מבשרא דחמרי הם ערב רב שיצאו ממצרים שנאמר עליהם אשר בשר חמורים וכו'. יטעון ליה הטעו את אהרן במעשה העגל ולא הרגיש בטעותם כההוא דעייל מרגלן כמו שמתעסק בלא דעת ומכניס המרגליות בפעמונים של זהב בלא דעתא דיליה. כך אהרן עשה את העגל והיה דעתו לצייר בו ציורים בחרט ולעכב אותם וביני ביני יבוא משה. והם הטעו אותו ועשו כשפים בקולמוס אנוש חייבא ויצא העגל בכח הכישוף עכ"ל ומורינו פי' ברא יחידא הם ישראל כמ"ש בני בכורי ישראל: אתייליד לההוא רישא חוורא הוא זעיר שבניינו מהחסדים כנודע. מבשרא דחמרי הם ערב רב. יטעון ליה פירוש הטעו אותו בההוא דעייל מרגלן כגירס' הזוהר בההוא ור"ל הטעו ערב רב לישראל ע"י אהרן שהיה נכנס להיכל בפעמוני זהב ומרגליות בתוכם. והוא ח"ו לא נתכוון לכך וז"ש בלא דעתא דיליה עכ"ל ולפי פי' זה לא א"ש מ"ש הזוהר דעייל מרגלן בזגין דדהבא. דהו"לל בההוא דעייל במרגלן ובזגין וכו'. ומפני דקדוק זה בחר הרח"ו בדרך הראשון.

וכולא הוה פי' דרשינן ויצר אותו בחרט שהיה מצייר ציורין בחרט אנוש שנתנו לו ערב רב. ועוד דרשינן בחרט היינו הכיס שבו הכניס הזהב וכסי ליה מעינא:

ה"ג מלה דאצטריך באתגלייא לאתגלאה לבתר איצטריך טמירו וכיסוייא בקדמיתא ור"ל דבר שרצינו שיתגלה לבסוף צריך תחלה לכסותו מעיני כל חי שלא תשלוט בו עין הרע. ולכך כשיתגלה לבתר יהיה בקיום חזק:

ומלה דאצטריך בכיסוייא לבתר וכו' פי' ודבר שרצינו לכסותו לבסוף יהיה נגלה תחלה כיון שרצינו לכסות לבסוף אפילו יתגלה תחלה אין היזק:

מחילא דתרין אלין אתעביד פי' מכח שני דברים אלו שעשה. אחד שויקח מידם. ויצר אותו בחרט דכסי ליה מעינא נעשה העגל. ולכך אע"פי דכתיב ואשליכהו באש ויצא וכו'. ולא יתיר. חשיב עליה קרא כאלו עשאו אהרן. ומ"ש

כב"יכול הוא עביד ליה מפני כבודו של אהרן פירש כ"ב אותיות התורה הם שיכולים לומר דאהרן עביד ליה: ה"ג אבל מאן גרים דיתעביד:

חד מדכר וחד מנוקבא כתב בס' א"י הם דכר ונוקבא דנוגה כמ"ש הכתוב עשו להם מסכה

עגל נגד דכר דנוגה וכתב ה"ר צמח שם נל"עד כי עגל כמנין ק"ג והם ק"ג אותיות שיש בד' שמות באחוריהם. מסכה גי' אחוריי"ם דאד"ני והיא נוקבא דנוגה עכ"ל ובזה מובן לשון זה:

קכ"ה קנטרין פי' ק"ך צירופי אלהים עם ה' אותיות אלהים גי' קכ"ה: