מקדש מלך על ספר הזהר ב:שלד

כיון דאצטייר ואתגליף צורה דיוקנא דגופא פי' עכשיו חוזר על זעיר לפרש אחר שנקרש שנקרא רקיע. ומנהון אתעביד פסולת ?מקנרגא כתב הרב באוצ"ח פ"ח כי אחר שנתברר זו"ן מטיפת אימא מה שנשאר נקרא פסולת לגבי זו"ן שאינו ראוי לעשות ממנה זו"ן ומשם ממה שנשאר נעשה עתיק דבריאה. ומעתיק דבריאה נעשה אריך דבריאה וכעזה"ד עד המ'. וממה שנשאר ממנה נעשה מהם הקליפות. וז"ש הזוהר ומנהון אתעביד פסולת מקטרגא דהיינו בתכלית הבירור בסוף מ' דעשייה.

דכר ונוקבא פי' זו"ן דס"א.

ואתהתכו לתתא פי' כמ"ש שלא יצאו הקליפות רק ממה שנשאר בסוף מ' דעשייה.

והיו למאורות בשלימו פי' זו"ן דקדושה הם שלמים כל א' מי"ס.

בההוא רקיע השמים פי' יסוד דזעיר.

רזא דאדם פי' זעיר.

באור דאיהו זרע פי' כשהיתה הטיפה באבא נקרא אור כמש"ל.

לגו מעוי דאתתא פי' בינה שזו"ן היו בתוך בטן אימא ושם היה תיקונם.

והכא אי אלין ה' דרגין אינון דיוקנא דאדם נ"ב הקושיא על או"א עכ"ל ור"ל שמ"ש אלין ה' דרגין וכו' פירושו היא שאבא הוא מה' חסדים דאריך כמ"ש באו"צח פ"ה דלעולם התיקון ולכן מקשי הזוהר אי אלין ה' דרגין שהם ה' חסדים וה' גבורות דיסוד דאריך שמהם נעשו או"א שהם דיוקנא דאדם היכן נצטיירו או"א באיזו נוקבא היה עיבורים.

דא עלמא דאתי פי' בינה דאריך ונאמר ששם היה העיבור של או"א לאו הכי כי שם לא היה שום הגלמה לאותיות עד אחר שיצאו.

ותו דהא וכו' פי' וכיון שהוא אומנא ש"מ שהעיבור היה במקום אחר לא בה.

ויאמר אלהים יהי אור ויהי אור פי' לגבי או"א נפרש אלהים דקרא היא בינה דאריך

אי תימא בנוקבא דלתתא פי' בינה דאצילות ולכאורה נאמר שבתוך אימא היה תיקון אבא ולכך מקשה לאו הכי דכד נפק האי דיוקנא דאדם שהוא אבא נוקבא נפקת בהדיה שהיא אימא שבבת אחת תיקונם. והחכם הזה שרצה לומר שבאימא היה תיקון אבא. הוא בדרך המקשה ששולל אפי' דבר פשוט שלא יעלה על הדעת כדי לחזק קושייתו:

אלא דא רזא אדם קדמאה וכו' יובן בהקדים מ"ש הרב בפ' אידרא זוטא והנה הולדת או"א ובריאתם ובריאת זו"ן נרמז בפ' תרומה דקס"ז ע"ב בסוד אדם קדמאה דאתגליף ציורא דיליה גו משחתא שהוא או"א תוך השערות דאריך דרישא ודיקנא יקירא הנקרא משחתא. אך אדם תניינ' הוא זעיר והיה ע"י זווג נה"י דאריך תוך הבינה עכ"ל הרב. ובזה מובן לשון זה. אדם קדמאה הם או"א שנצטיירו בלא נוקבא וכדמפרש היכן נצטיירו. אדם תניינא הוא זעיר שנצטייר גו נוקבא שהיא אימא. ומ"ש אדם קדמאה גליפו וכו' הם או"א.

ואצטייר ואגליף לתת' מעלמ' דאתי פי' תחת בינה דאריך כמ"ש הרב באו"צח שמגרון דאריך שהיא בינה שלו נעשו ב' הכתרים דאו"א בסוד קנה חכמה קנה בינה וגופם נעשה מחג"ת דאריך שהם תחת הגרון שהיא בינה דאריך וז"ש לתתא מעלמא דאתי.

אינון אתוון אגלימו גו משחתא פי' האותיות שמהם נעשה פרצוף או"א והם אוכ"ל מספר"ת הם פנים דאו"א בד"ק חי"ה הם אחוריים דאו"א כמ"ש באו"צח נגלמו גו משחתא דהיינו תוך השערות דאריך של רישא ודיקנא החופפים על או"א שהדיקנא חופפת עליהם מצד פנים דאריך. ושערות דרישא חופפים עליהם מצד אחור.

רזא דאדם פי' או"א:

מרזא דאור קדמאה כתב הרב על מ"ש הזוהר אבא אחיד ותלי בחסד הוא חסד דאריך שממנו נעשה אבא וז"ש מרזא דאור קדמאה שהוא חסד דאריך משם היו אתוון שמהם נעשה אבא:

גו משחתא הוא כמ"ש שערות דיקנא ורישא

אתפשט רקיע פי' גוף או"א שנקרש ונעשה רקיע.

ואתהדרו אנפין באנפין כתב הרב שתחלה היו או"א אח"בא ואח"כ חזרו פב"פ כמ"ש באוצ"ח

האי דיוקנא דאדם פי' אבא

עאל בתיאובתא לגבי נוקבא פי' אימא.

ואצטייר כגוונא דיליה פי' בתוך אימא נצטייר הזעיר שהוא דוגמת אבא.

האי אצטייר גו נוקבא פי' נצטייר גו אימא.

מה דלא הוה ההוא קדמאה פי' או"א שנצטיירו גו משחתא כמ"ש.

כגוונא דא לתתא פי' באד"הר התחתון.

דהא קבילת זוהמא ס"ל הפך מרז"ל שעלו למטה שנים וירדו וכו' היה קודם החטא. אלא שאחר שבא נחש על חוה נולד קין ולכך נקרא קין קינא דמסאבותא.

אבל מקטרגא תשש וכו' פי' שהבל הוא מתוקן יותר מקין ותשש כח הס"א: