מקדש מלך על ספר הזהר ב:שכג

בגין דק"ש דערבית חובה פי' וכיון דק"ש היא חובה גם התפלה היא חובה:

וקב"ה אתייחדא בליליא פי' מ'.

כמה דאתייחד ביממא פי' זעיר. א"נ קב"ה הם זו"ן שמתייחדי' בלילה במו ביום:

בגין אמורין ופדרין פי' בשלמא שחרית ומנחה יש כנגדם שני תמידין ולכן הם חובה אבל ערבית שאין שם אלא אימורין ופדרין לכך היא רשות:

אתכליל כולא ימינא וכו' פירוש שנכנסו בזעיר חו"ב וחו"ג: אבל התם בכלל והכא בפרט זה הלשון כפול בפ' ואתחנן ופי' בו הר"חו ז"ל שם שיובן על מ"ש האר"י ז"ל כי בשמע חו"ג היו כלולים בח"וב. ובואהבת והיה מורידים אותה לדעת חד נקודה קדמאה: פי' פרשה אחת שהיא קדש לי היא כנגד מוח חכמה דזעיר ומ"ש

וחד רזא דעלמא דאתי: פירוש והיה כי יביאך היא מוח בינה ומ"ש

וחד ימינא וחד שמאלא ר"ל שמע והיה אם שמוע הם חו"ג ותפילין אלו הם של אימא שהם דרש"י אבל של ר"ת שהם מוחין דאבא הם י"ה ה"ו.

ה' קדמאה פי' אבא אלהינו בינה. ה' בתראה דעת המזווגם: ומ"ש לעיל ואינון כגוונא דאינון ד' פרשיות היינו לומר כשם שד' פרשיות הם חב"ד כן ה' אלהינו ה' הם חב"ד. אבל אינם דומים לגרמי דהתם חב"ד דאימא הבאים לזעיר. והכא א"וא בעצמם ודעת המזווגם שהוא דעת דאריך תפלין דדרועא כללא דכל הני כחדא פי' ה' מוחין שהם בתפלה של ראש שבאים לזעיר נכללו ג"כ ברחל הנקרא תפלה של יד כנודע שהמלכות מקבלת מהארת המוחין דזעיר וז"ש הכא כללא דאינון תפלין דרישא דאתכללו גו תפלין דדרועא:

רזא דנקודה עילאה כתב הר"חו זל"הה היא חכמה דלאה.

שם דא עלמא דאתי פירוש בינה דלאה:

כבוד דא כבוד עילאה הם חו"ג דלאה עכ"ל וכלהו כלילן בהאי תפלה של יד דאיהי מלכותו. פירוש כמו שלאה מקבלת מד' מוחין דזעיר כן המלכות שהיא רחל הנק' תפלה של יד מקבלת מהם:

אבל סדורא דתפלין דא איהו וכו' אין כוונת הזוהר לומר שסוד התפלין הוא גדול מייחוד ק"ש שהרי כתב הרב שהתפלין הם רשימו של המוחין של אתמול: וק"ש הם מוחין חדשים ממש. אלא הכונה לפי שאמר דהא בד' גווני אתסדר יחודא וכו' וכלהו רזא דיחודא שר"ל שכולם אמת: לכן אמר שהיחוד הזה שאמרנו שק"ש היא כמו תפלין של יד ושל ראש הוא יחוד העיקרי: ה"ג ומאן איהו רחימו דאתער ימינא מאן דרחים ליה וכו':