מקדש מלך על ספר הזהר ב:לא

אף כאן בני יעקב נ"ב כפשוטו לא מלאכים ממש כדברי ר' יהודה ור"ל שר' יוסי קאי אריש הפרשה שאמרנו ואלה שמות בני ישראל הם המלאכים בני זעיר הנק' ישראל ולכך מקשה אלו נאמר אלה משמע דהכי הוא אבל כיון דכתיב ואלה מוסיף על הראשונים מה הראשונים הנזכרים בפרשת ויגש הם השבטים אף כאן הם שבטים ולא מלאכים והיינו נשמות השבטים שירדו עם נשמת יעקב אבינו בשעת השעבוד וכדמסיק לקמן שאמר אתחזר פרשתא דא למ"ש ר' יוסי בר יהודה:

כד נחתו אלין נ"ב וא"כ לעולם אמלאכים קאי:

א"ר יהודה מה כתיב לעיל פי' ר"י מחזיק סברתו דאמלאכים קאי.

א"ל אי הכי יעקב וכו' פי' ר"י בר יהודה קא מקשה לר' יהודה.

א"ל ומהו דכתיב פי' רבי יוסי קאמר לר' יהודה כיון שמת יעקב כבר אמאי קאמר הבאים את יעקב ובשלמא לדידי ניחא שנשמות השבטים ירדו עם נשמת יעקב אביהם בגלות כדלקמן אלא לדידך אמלאכים והמלאכים לא ירדו בגלות אלא אחר מיתת יעקב אמאי כתיב את יעקב:

ולא אמר קרא היורדים פי' דמשמע שמשעה שירדו לא עלו אלא אמר הבאים דלשון הבאים משמע באו לפי שעה ועלו.

ומ"ש דעד כען וכו' פי' וטעם שלא אמר הכתוב היורדים מלבד שבא להשמיענו קושטא דמילתא שבאו ועלו. ועוד לפי דמשמע משעת ביאת יעקב למצרים היתה ירידה וזה אי אפשר:

דאתו עמיה דיעקב ושיעור הכתוב ואלה שמות בני ישראל שהם המלאכים הבאים את יעקב לכבודו בשעת ירידתו למצרים ועלו אח"כ עתה בגלות איש וביתו באו בקבע ובא ר' דוסתאי לפ' הבאים בכל יום ויום לא בשעת ירידה לבד:

כולהו הוו מתין בההוא זמנא ונחתו אלין ואלין פי' ר' דוסתאי מקיים דבר שניהם שירדו נשמות השבטים והמלאכים וכן ר' יוסי ור' אלעזר סברי הכי וז"ש הה"ד איש וביתו באו שהם המלאכים וכתיב ראובן שמעון לוי הם נשמות השבטים:

אתחזר פרשתא דא וכו' פי' שירדו נשמת השבטים כסברת רבי יוסי בר יהודה:

כאבא דבנין לאו בלאותא דעלמא דין פירוש צער של בנינו שמצערים אותם המצריים בעו"הז:

זרעא לארעא אזלא נ"ב זרע לארץ הולך כי עתה יכו את בנו עד למיתה ונקבר בארץ: