מקדש מלך על ספר הזהר ב:רצ

וכולהו בהאי משל פי' משפיעים ביסוד:

ה' אינון תרעין פי' הם ה' חסדים המתפשטים בזעיר שנקרא מלכא דשלמא דיליה.

ואינון ה' מאה שנין דאילנא דחיי פי' חג"ת נ"ה דזעיר ומ"ש ג' שנין דיובלא הם ה' חסדים דאימא המתפשטים בהם וחמשה דקרא הם חג"ת נ"ה דזעיר:

הוא אילנא דחיי פירש הוא יסוד דזעיר. ויהי שירו ה' ואלף שירו הא שיר השירים ודאי הכי הוא. ה' אינון תרעין ופתחין דמתפתחין במלכא דשלמא דיליה ואינון ת"ק שנין דאילנא דחיי וכו' יוסף זכאה דאקרי על שמא דסיהרא וכו' בח"י דף נ"ב כתיב מבואר ממאמר כי ה' וא"לף הם סוד עץ החיים מהלך ת"ק שנה ולפי כי הוא יוצא מאות ה' ראשונה נהר היוצא מעדן היינו אות פ'. וא"לף הוא בסוד יוסף הצדיק יומו של הקב"ה אלף שנים ונק' אלף כמ"ש הנהו דרדקי בפ' הבונה אל"ף בי"ת אלף בינה. ולכן שיעור זה שהוא אל"ף ות"ק אמות צריך להוסיף מחול על הקודש להמשיך לכלה נאה וחסודה. סוד יוסף שהוא אל"ף והוא הנמשך אליו כל השפע של ת"ק אמה שאימא עילאה מתפשטת בעץ החיים: והיינו בין השמשות כד"א כי שמש ומגן דא ברית קדישא כמ"ש בזוהר: ואומרם ז"ל שיעור זמן בין השמשות ג' רביעי מיל שהם מהלך אלף ות"ק אמות קודם הלילה סוד שירו וכו' כמ"ש בזוהר תרומה הנזכר:

יומיה דק"בה אלף שנין נ"ב לפי שכולל ה' חסדים וה' גבורות.

ה' דרגין אינון בהאי קרא פי' נגד חג"ת נ"ה וזה. פי' ד' בפ' שיר השירים כי עתה מפרש שיר חד השירים תרין הרי תלת אשר לשלמה ב' אחרים הרי ה' תיבות נגד חג"ת נ"ה:

בטמירו דגושפנקא דחכמתא עילאה פי' שיסוד דאבא הוא בתוך יסוד דזעיר:

ואעיל רזא דקדש הקדשים פי' מ' נק' קדש וזעיר הנק' קדשים הכניסה שלמה להיכל ק"ק שבעוה"ז:

ירתין חתן וכלה פי' מ' נקרא קדש כמו אבא וזעיר נקרא קדשים כמו אימא וז"ש ואהדרו אחסנת ירותא בגוונא אחרא:

ירתא ברתא צריך להבין ענין זה איך המ' יורתה מאבא והזעיר מאימא ויובן כמ"ש בק"י ז"ל שם ב"ן במילוי המילוי יורשת אותו המ' מן אבא להיות לה מ"ן שבשם ב"ן שבה: וג"כ יורשת ממנו ריבוע אדנ"י קכ"ו: וזעיר יורש מאימא שם ע"ב דיו"דין וגם יו"ד ה"י וא"ו ה"א חציו ע"ב חציו מ"ה ושניהם כמני"ן כונ"ן וזהו כונן שמים בתבונה עכ"ל:

ובזה מובן לשון זה שיר לגבי קדש. פי' אבא:

השירים לגבי קדשים פי' אימא:

הא איתמר למלכא דשלמא דיליה פי' ממשיכים שיר השירים שהם מוחין דא"וא במלכא דשלמא דיליה שהוא זעיר. ה"ג איהו סלקא ול"ג וסלקא.

כד מתתקנן דכר ונוקבא פי' ז"ון.

תחות מלכא עילאה פירש בינה שז"ון עולים בתוכה בסוד מ"ן כנודע.

כדין ההוא מלכא פי' זעיר הנ"זל בסמוך שאמר למלכא דשלמא דיליה:

ואתמלי מכל קדושין וכו' נ"ב מחכמה ומכל ברכאן נ"ב בינה.

דמלכא עילאה פירש זעיר: הכי גרסינן וע"ד איהו צלותין ובעותין דיתתקנן ואיתמליא ההוא מבועא עילאה והיינו זעיר: ה"ג מה דאיצטריך צלותין ובעותין דיתנהיר ויתתקן וכו' והיינו זעיר.

עלמא תתאה פי' מ'.