מקדש מלך על ספר הזהר ב:רנח

ותברא מנעולין וכו' ז"ל הרב ז"ל דע כי הקדיש נתקן בלשון תרגום כנז' בזוהר תרומה דף קכ"ט ע"ב דאיהו מתבר שלשלאין דפרזלא. והענין כי כל תרגום הוא אחוריים של הקדושה והוא קדושה ג"כ אלא שמשם יונקים החיצונים ואמנם כל הקדישים הם להעלות העולמות עשייה ליצירה וכיוצא ואנו יראים לבל יתאחזו החיצונים ע"י עליית העולמות ויעלו גם הם ויינקו ולכן נתקן בלשון תרגום דלא משתמע למ"ה כי אם מצד פנים ומדברים בל' הקדש. אך החיצונים מבינים בלשון תרגום כי משם יניקתם ובאומרנו השבח הזה הגדול בלשון תרגום נכנעים החיצונים ואינם עולים למעלה ואמנם סוד הקליפות נמשכים מסוד עשתי עשרה יריעות והם י"א סמני הקטורת שהם אחוריים שלמעלה שירדו במיתת המלכים. ונתבטלו וירדו האחוריים דא"וא במקום ז"ון שהם סוד ב' אותיות ו"ה של הוי"ה שהם בגי' י"א ואמנם כ"ז בכלל ז"ון הוא ולכן תמצא כי אין הפגם מגיע רק עד ז"ון ולא בא"וא.

ולכן אותיות יתגדל ויתקדש הם י"ח כנגד י"א ניצוצי הקדושה שבחיצוני' כי החיות שבתוכם מעלים אותם מתוכם ויתגדל ויתעל' למעל' תוך הקדוש' וז"ס ויתקדש שיכנסו בקדוש'. וע"י הסתלקות זה מתוכם ימותו הקליפות כמו ענין הקטרת עכ"ל הרב ובזה מובן לשון זה.

מלין דכתרא וכו' פי' מלין שעושים כתר למלכות דאצילות ה"ג וההוא הבל דפומא:

לסטרא עילאה פי' כפי הסוד. לסטרא תתאה כפי הפשט:

בסטרא אחרא פי' בצד אחר דהיינו הפשט שהוא לבד מן הסוד:

כד ברא קב"ה פי' בינה.

עלמא פי' זעיר:

מסטרא דכספא פירוש כי הזעיר מתחיל מחסד:

ובעובדא דמשכנא פי' מלכות מסטרא דשמאלא פירוש כי המלכות בניינה מהגבורות ואח"כ מקבלת החסדים והם סוד התכוננותה בסוד והוכן בחסד כסא.

ולבתר מסטרא דימינא וזאת התרומה וכו' פי' מביא ראיה מפסוק זה שהתחיל מזהב ואח"כ כסף שתרומה היא מלכות: ה"ג כתיב ערב וכו'. וצהרים אתר דאיקרי חשך איהו דאחיד בערב גרסינן ור"ל שהצהרים היא גבורה שאחוזה עם המלכות הנקרא ערב: