מקדש מלך על ספר הזהר ב:רנב

מי זאת פי' בינה ומ' תרין עלמין בחבורא חדא כתב הרב שפרקים תחתונים דנ"הי דאימא הם בנ"ה דזעיר ומשם נבנית המ' וז"ש לקמן על ידא דיעקב שלימא דחבר לון כחדא שנה"י דאימא הם בתוך נה"י דזעיר ומהם נבנית המ': הנשקפה. פירוש מדלא כתיב הנשקפים אלא הנשקפה ש"מ שהם מחוברים כאחד:

מי זאת וכו' דרגא תתאה וכו' ותרוייהו בחיבורא חדא בקישורא חדא.

הנשקפה וכו' מתחברן תרוייהו כחדא בס"עה בדף ס"ז ע"א ז"ל. בתחלה קרא אותה אחת היא יונתי שהיא מדה אחת. ואח"כ מתגדלת מעט מעט כמ"ש בזוהר בפ' בלק עושה דברו מעט מעט היא נתגדלת ע"י מי זאת כמ"ש זוהר תרומה זאת דרגא תתאה והשתא וכו' ופירושו כמ"ש שם שבינה מתחברת עם מ':

וזה נרמז במלת הנשקפה כי אותיות שפ"ה גי' שכי"נה ושאר אותיות קנה שהוא קנה בינה מה שמקבלת בינה מן ש"י עלמין שבכתר שלה הרי בתיב' הנשקפה נרמז חיבור בינה ומ' ואז כשמאיר' בה בינה נעשית כמו שחר שהיא לאה שעמה היחוד עלות השחר כי לאה נוטלת הט' מדות של רחל. ועתה כשמתקבלת רחל הארת בינה. היא נעשית כמו לאה שהיא שחר. כי היא מוכנת לקבל ט' מדותיה בתוספת אור. ואח"כ נעשית יפה כלבנה סוד נעוץ תחלתן בסופן. שהפ"ז שהוא בראש אריך מ"ב מ"ה. הוא ג"כ במ' שהיא שם אדנ"י ומקבלת י"ג ת"ד מאריך וט' תיקוני זעיר שהם כ"ב תיקונים ועם שס אד"ני שבה גי' לבנ"ה וז"ש יפה כלבנה. ואח"כ נעשית ברה כחמה שנעשים בה בתכלית הזיכוך עד שאין לחיצונים בה אחיזה כמו בבינה וז"ש ברה כחמה שהיא בינה כמ"ש בסוף התיקונים וז"ס והיה אור הלבנה כאור החמה. ור"ל כי כשמתגדלת המל' נעשית במדרגת הבינה ולכן אומרים חזרת עמידה בקול רם מפני שמגעת עד חג"ת דזעיר ששם הבינה וז"ש ברה כחמה גם כחמה הוא אותיות כ"ח מ"ה שהוא בינה כח החכמה ואח"כ איומה כנדגלות. וז"ל הזוהר.

איומה כנדגלות תקיפא לאגנא על כולא דהא כדין אית לה שלימו ותקיפו למעבד חילא ונטלא חילא מעלמ' עילאה ע"י דיעקב שלימא דחיבר לון כחדא ומתמן נפקין תריסר שבטין קדישין כגוונא דלעילא וע"פז נוכל לפרש איומה כנדגלות לשון דגלים שהם י"ב שבטים ג' לכל צד. כי אחר שמקבלת י"ג ת"ד שהם סוד י"ב שבטים כמ"ש בל"קת בפ' ויצא ואז היא תקיפ' לאגנא על כולא בסוד שהדינים נמתקים בשרשם שהוא הדיקנא ואז מתפחדים החיצונים בסוד מ"ש בזוהר המה ראו כן תמהו נבהלו נחפזו רעדה וכו' אחר התפלה שאז מקבלת סוד י"ג ת"ד בסוד המבואר בברכת כהנים ע"ש עכ"ל:

אנהיר כסיהרא פי' שבעו"הז ור"ל שעולה המ' במדרגות זו ע"ג זו תחלה כשחר. ואחר כך כסיהרא שהיא יותר מן השחר כך המ' עולה למעלה גדולה יותר מהראשונה.

חבר לון כחדא לעילא פירש כמ"ש וזעיר הוא בחינת יעקב אע"ה.

וחבר לון כחדא לתתא פי' שלאה היא אחוריים דמלכות דאימא ורחל היא המלכות.

שאר בני נשא וכו' פי' בינה ומ' נק' אחתן בגין דאינון באחוה וכו' כמ"ש הזוהר לקמן ונמצא כשנושא ב' אחיות פוגם בבינה ומלכות וז"ש גרים דבבו בתרין עלמין ומ"ש ואי תימא ותקנא רחל וכו': שגם ברחל ולאה היתה קנאה ביניהם ותירץ שהקנאה היא ע"ד הסוד שקינאה המ' להיות בבינה ומ"ש ולמירת דוכתה' פיר' ליקח מ"ן דילה כמ"ש הרב שפעמים אוזיפת לברתא מנהא כמ"ש בפרשת בראשית. א"נ כבשבת שעולה מ' למקום בינה וז"ש למירת דוכתהא.

דאית ספר ואית ספר נ"ב ב' יסודות שלהם:

משיכו דחכמתא נ"ב סוד הטיפה: ה"ג וע"ד יעקב אשלים לגבייהו כדקא חזי:

רזא עילאה לעילא: פירש יעקב רומז לזעיר בקטנותו כי ב' אלהים עם עשר אותיותיהם גי' יעק"ב כמ"ש הרב וישראל רומז לזעיר אחר גדלותו. ולסגולתו הם סג"ול זעיר באמצע ויעקב מכאן ורחל מכאן וז"ש נטיל כולא בכל סטרין:

ונטיל לעילא פירוש שמקבל מנ"הי דא"וא שבתוכו:

ונטיל לתתא פי' בסוד מעשה התחתונים שעולים בסוד מ"ן:

גליף בגליפוי דרזי מהימנותא פירש חקק חקיקת הספירות שנק' רזי מהימנותא:

גו טהירין פירש בתוך עולם העהירו:

וגליף לעילא פי' הפרצפים שלמעלה מאצילות. וגליף לתתא אב"יע כולו:

עלמא עילאה פי' בינה עלמא תתאה מ'. נקודה עילאה אבא. דנפקא מגו דסתים וגניז דלא ידיע פי' אבא יצא מאריך:

ולא קיימא למנדע פירש עתיק ולא אתידע כלל. פירש א"ק והיינו שאמר סליקו דרזא דא"ס:

ומגו סתימו פי' מגו אריך

נהיר נהירו חד פי' אבא. כליל בגויה כללא דכל נהורין בסוד כולם בחכמה עשית.

ובהאי נהירו סתים פי' אבא:

בטש ביה מאן וכו' פי' אריך:

אפיק חד נהירו פי' בינה:

עדונא לעדונא פי' שיסוד דידה מזומן ליכנס בו יסוד דאבא הנק' ג"כ עדונא.

נהירו דקיק פי' אבא.

בגו ההוא נהירו פי' בינה והאי נהירו דאיהו עדונא לעדונא פי' בינה שהיא עדונא לאבא שנקרא ג"כ עדונא:

שית רשימין פירש ו"ק היותם באימא.

והאי נהירו פירוש בינה:

דנפיק מגו נהירו דקיק פירש שיצאה מאבא.

ואתעביד עלמא חדא: פירוש אימא

שית רבוא אלף פי' ו"ק: