מקדש מלך על ספר הזהר ב:רמד

רישא דמלכא בחסד וגבורה אתתקן ז"ל הרב בספר הליקוטים. ב' שלישי חסד נעשה מהם חכמה וכו' משני שלישי גבורה נעשה בינה. ומה שלא הזכיר ת"ת וכו' ומשני שלישיו נעשה דעת כיון שהוא מכריע נכלל ביניהם. והרח"ו ז"ל כתב לכאורה נראה תרין פרקין דח"ג דאריך הם חו"ב דאו"א ומהם חו"ג דזעיר. וב' פרקין תתאין הם תרין עטרין דזעיר. והקשה לעצמו הרב ז"ל דא"כ הול"ל ח"ג אתתקן ברישא דמלכא. כי סוד תיקון הוא התלבשות. וח"ג דאריך נתמעט אורם ע"י רישא דמלכא. אלא ודאי כדפירשנו דרישא שהם המוחין נתמעט אורם ע"י ח"ג דזעיר שמהם נעש' כלי חו"ב דזעיר ע"כ כללות דברי הרב אע"פ שאינו לשונו ממש:

בחוורא וכו' ואסתחו כולהו עיינין בההוא חלבא בחוורא דעתיקא מחלבא וכו' ואסתחן וכו' בסע"ה דף ל"ז כתב וז"ל על פסוק שניך כעדר הקצובות זעיר משבח השכינה ואומר לה כשם שהעינים מתלבנים מסומקי ואוכמי וכל אינון מארי דאשגחותא מארי דדינא מתלבנים מחלבא דנהיר עתיקא באימא ומשם יורד לעיני זעיר ואסתחיין מכל הגוונים של אדמימות כמו כן השנים שלך הם כעדר הקצובות שעלו וכו' כי בחי' עדר מבואר בזוהר בפ' ויצא דף קנ"ב שהם חיות הקודש והם סוד עיני ה' המשוטטים בכל הארץ והם סוד ז' מארי אלפי מארי דאשגחותא וזה נרמז במלת עדר כי הם ע' ד"ר דרים וחיים מחיותם הנמשך להם מעינים העליונים ומשם מקבלים כל ההשגחה. והם נרחצים מחלבא דעתיקא דאתמלייא אימא עילאה מיניה ומשם באה הרחיצה בסוד המוחין יו"ד פעמים ה"י גי' רח"ץ כי שני השרשים נשארים במוח חכמה כנרמז זה בכוונת פסח וכמו שהעינים נרחצים מסומקא שלהם כך השניים שהם ל"ב נתיבות חכמה הנרמזים בא' דאדנ"י שהוא ש"ך דינים עשר פעמים ל"ב נ"ח כולם הם מתלבנים מחלב דאימא עילאה כמ"ש בזוהר משפטים ואסתחיין כולהו עיינין וכו' עד מחלבא דאימא כי מבינה באים כל הרחיצות לרחוץ את זעיר מכל מיני דינים מג' כלים שלו:

אידרא זו דפרשת משפטים עם אידרא רבא ואידרא זוטא וספרא דצניעותא יבואו בחיבור אחת בפני עצמם בס"ד כי דבריהם עמוקים וצריכים כמה הקדמות. ומישך שייכי אהדדי גם נחבר עמהם פירוש רעיא מהימנא בע"ה איה"ב: