מקדש מלך על ספר הזהר ב:רכו

ממזר כד נפיק מעלמא וכו' פי' כשמת נשמתו נבדלת מעדת ישראל ומקבלת שכר בפני עצמה:

בשם אלהים במעשה ולא לבתר דכתיב וכו' פי' מדכתיב מעשה אלהים שהזכיר ועשייה ושם אלהים לבד ולא אמר ה' אלהים ש"מ היינו בע"ש בין השמשות דליכא למימר קודם ע"ש נבראו דא"כ ליכתוב אלהים ולא ליכתוב עשייה שהיא בע"ש. וליכא למימר נמי דאחר ע"ש נבראו דהיינו אחר אלף שטן לבתר כדמקשי מעיקרא דא"כ ליכתוב ה' אלהים כי אחר ע"ש שניתקין הכל כתיב ה' אלהים והכא דכתיב אלהים ועשייה ש"מ בע"ש היו.

בעי לשטפא עלמא אע"פ שנשבע הקב"ה שלא יביא מבול הני מילי מן השמים דומיא דנח ולא ס"ל כמ"ד דכל דבר המשחית נשבע עליו. א"נ יש לומר דעלמא לאו דוקא ור"ל לישראל לבד.

דעד כאן לא הוה להו בירא פי' לא היו שותים מן הבאר רק עד מדבר מתנה אבל תחלה אם היו צריכים מים מוציא להם מצור בדרך נס ולוקחים עמהם מים בנאדות על גבי גמלים ובהמות: