מקדש מלך על ספר הזהר ב:רה

מ"ט בגין דמתחברן תירוכין פי' רוחא ערטילאה שהיה מגורש למעלה ועכשיו שנשא זו המגורש' נתחברו התירוכין בהדי הדדי וז"ש לקמן ותירוכין מתחברן כחדא תירוכין דההוא עלמא ותירוכין דהאי עלמא. ולפי זה בשני דברים המגרש אשתו ראשונה פוגם במ' ח"ו. א' כיון דכולהו נשי אינון בדיוקנא דהאי מזבח קיימין. א"כ כיון שגירשה מגיע פגם קצת למעלה. ב' כיון שהמגורשת מתחברת עם המגורש מתחברן תירוכין וכו'. א"כ אשה זו שהיתה נשואה למי שהוא במדרגת זעיר. עכשו היא נשואה לדוקנא תתאה. ובזה ג"כ יש פגם למעלה ח"ו. וז"ש הזוהר בסמוך ומה דהות ההיא אתתא בדיוקנא עילאה הא קא אשתעבדא לדיוקנא תתאה. ולעיל שאמר שנושא ברחמים והיינו שאמרו שמא יקדמנו אחר ברחמים הא והא איתא פעמים נושא ברחמים ופעמים נושא המגורשת:

דהא כל בניינא נפל וכו' פי' אע"פי שהגוף הראשון מת וחזר בגוף השני. מ"מ לגבי הנשמה איהו הוה מה דהוה וז"ש דהא כל בניינא נפל ואתהדר לעפרא:

ולכולא קב"ה אזמין תקונוי פי' שתיקון הקדושה הוא להיות פרה ורבה ותיקון הקליפה הוא דאסתרס ולא עביד פרי.

ולית ליה תאובתא לעלמין נ"ב דייקא נמי דכתיב ועץ חיים תאוה באה. משמע דהקליפה אין לה תאוה. וכתיב תאות רשעים תאבד עכ"ל. וכתב האר"י בס' ק"י וז"ל דע כי הזעיר יש לו חב"ד ומ' אין לה רק חו"ב בלא דעת והקליפות אפי' הזכרים אין להם רק חו"ב בלא דעת והדעת הוא המחבר חו"ב ולכך בקדושה שיש בזעיר דעת בא הרוח מזעיר ונפש ממ' אבל הקליפות יש להם נפש מהמ' דס"א אבל הרוח כיון שאין לזעיר דס"א דעת המזווג חו"ב אין להם רוח וז"ש בסבא דמשפטים ואל אפר אסתרס כי אל אחר הוא זכר דס"א ולכן אמר לשון סירוס ולא צינון כי צינון הוא במ'. וז"ס גם בלא דעת נפש לא טוב ר"ל הקליפות שהם לא טוב אלא רע. אין בהם רק נפש לכי שאין להם דעת עכ"ל:

מאי לא יוכל פי' דמשמע שאינו יכול להחזיר גרושה זו מפני שפוגמת נשמתו: