מקדש מלך על ספר הזהר ב:קצא

חדו חברייא ובכו נ"ב על תגבורת אלהים על הוי"ה בגלות עכ"ל. ובאלו השני בכיות מצא הרב טעם מספיק אבל כל הבכיות שבכה הסבא מכאן ואילך לא נתן טעם להם. והדבר ידוע שמרוב יראת שמים שבו היה בוכה כמ"ש בדף ק"ב ע"א כל הני בכיין דבכינא לאו בגינייכו הוא אלא דדחילנא ממארי עלמא כו'.

דא נשמתא בגלגלוי על עובדין בישין דעלמא פי' שנעשקה הנשמה ביד האמה בשביל עובדין בישין דעלמא כמ"ש הזוהר לעיל וכד אתנהגן בסטרא דרע וכו'.

כל נשמתין הוא עשוק לון ונטיל לון: לא תצא כצאת העבדים פי' כמ"ש לקמן בפסוק לעם נכרי לא ימשול למכרה שלא יקחו אותה חסידי או"ה או ממזר ת"ח אלא לישראל בלחודייהו שפסוק לא תצא ופי' לעם נכרי שניהם כוונה א':

ויחמצון בחומץ דא פי' שהנשמה זו נעשקה פעם א' ע"י הטיקלא באותו עולם ואח"כ פרחת מן ידה ובאה לתינוק הזה ומשום חיבור הטיקלא שהיתה נשמה זו שם מחמצת. מה עושה הקב"ה מסלק התינוק הזה קודם זמנו: