מקדש מלך על ספר הזהר ב:קפח

א"ל א"ה רבי מה תוספת לנשמתא וכו' פי' מה תוספת לנשמה שהיא מהמ' יותר משל מט"ט הרי הכתוב השוה אותם דכתיב אתה ובנך ובתך עבדך ואמתך ובהמתך. וקס"ד דהכי קאמר אין יניקה לס"א בין מהנשמה שהיא מבן ובת שהם זו"ן בין מהנשמה שהיא מעבד ואמה ובהמה שהם בריאה יצירה ועשייה כדלקמן:

ואת שאיל דא וכו' ופי' הכתוב לא תעשה כל מלאכה דהיינו שאין יניקה לס"א מנשמה שהיא מהמ' לא מבעיא אם יש לה לבוש מבן ובת שהם זו"ן. ולא מעבד שהוא יצירה. ואמה שהיא בריאה. אלא אפילו אין לה אלא לבוש מעבד ואמה שהם יצירה ובריאה אפ"ה אין יניקה לס"א ממנה:

ובעירן דאינון אופנים פי' עשייה ששם האופנים:

או בכל חיון פי' שחיות ביצירה כמו עבד שהוא ביצירה:

לא תעבוד בו עבודת עבד פירוש אינו נפגם כמו נשמה שהיא ממט"ט שנקרא עבד שנפגמת ביד ס"א:

אבל סבא וכו' פי' כיון שהנשמה מהמ' היאך כתיב אם אחרת וכו' דמשמע שיתן לו הקב"ה נשמה אחרת ולא נשמתו שהיא מהמ' ותירץ הבדלה חולו של שבת. פי' לעולם הנשמה היא מהמ' והאי דקאמר קרא אם אחרת וכו' קאי על לבוש דילה שהוא ממט"ט שנקרא הבדלה חולו של שבת דהיינו צריך להבדיל בינו שנקרא חול נמ' שנקרא שבת וכדמסיק:

ומ"ש א"ל דא אמתא וכו' פי' הוא מט"ט וקראו אמה בהשאלה שעיקר אמה הוא בבריאה וז"ש בסמוך דא מט"ט והאי גופא איהו אמה:

דאינון מסטרא דעבד כמ"ש הרב בליקוטים שני אלפים תורה הוא ביצירה ששם מט"ט ומשם היו דור המדבר

ותלת אלין אינון אמה עבד ושפחה פי' אמה בבריאה עבד ביצירה שפחה בעשייה:

ה"ג זכה יתיר יהבין ליה רוח אצילות מסטרא דעמודא דאמצעיתא והנה הרב בס' הגלגולים הקשה מאמר זה עם מ"ש בדף צ"ח ע"א דהכא תלה הדבר בזכות לבד ולא בשנים ובדף צ"ח אמר כד זכי לי"ג שנין ולהלאה איקרו בן לכ"י ובן עשרים ולהלאה איקרי בן לקב"ה דהיינו שהנשמה שהיא מהמ' ישיג אותה האדם כשהוא בן י"ג ושל זעיר מבן עשרים משמע דבעינן זכות ושנים. ותירץ ששני בחינות יש. יש נשמות חדשות שלא נכללו באדה"ר ויש בהם מעלה וגרעון. המעלה היא שבפעם הראשונה שיבוא לעולם יכול להשיג עד יחידה דאצילות וגרעון שצריך זכות וגם שנים וז"ש דף צ"ח. ומ"ש בכאן זכה יתיר דמשמע דבזכות לבד תליא מלתא. איירי בנשמות של קין והבל שיש בהם ג"כ מעלה וגרעון. המעלה היא שדי לו בזכות לבד בלא שנים. והגרעון הוא שאינו משיג בפעם ראשונה שיבוא לעולם רק עד נפש דאצילות ומשם ואילך אינו יכול להשיג רוח דאצילות בפעם הראשונה רק אחר שימות ויבא בגלגול וכעזה"ד עכ"ל ס' הגלגולים. ולענ"ד קשה אמאי קאמר הזוהר הכא זכה יתיר יהבין ליה רוח דאצילות וכו' זכה יתיר יהבין ליה נשמתא דאו"א וכו'. וכיון דאיירי הכא בנשמות קין והבל אינו משיג בפעם ראשונה רק עד נפש דאצילות ותו לא כמ"ש. ואפשר שמ"ש הזוהר זכה יתיר יהבין ליה רוח דאצילות וכו' היינו אחר שימות ויבוא בגלגול: ויש מתרצים מ"ש זכה יתיר יהבין ליא רוח דאצילות וכו'. היינו רוח דמ' דאצילות. וכן מ"ש נשמתא מסטרא דאו"א היינו חו"ב דמ' דאצילות וכן מ"ש הוי"ה בשלימו היינו יחידה דמ' דאצילות:

בכל רקיעין הוא המקיפין אופנים בעשייה שרפים בבריאה חיון ביצירה כמש"ל: