מקדש מלך על ספר הזהר ב:קעז

ברצון דעתיקא קדישא נפק נשמתיה ז"ל האר"י משה גי' קפ"ד קס"א גם משה גי' נוצ"ר ונ"ו דנוצר גדולה כי מדת נוצר חסד היא בבינה דדיקנא ולכך נו"ן גדולה נגד נ' שערי בינה ומשה הוא בבינה ולכך נכנס בהיכל הרצון שרצון ונוצר אותיות שוות וז"ש בזוהר שמות דבההוא היכלא אתכנש משה עכ"ל ובזה מובן לשון זה. דע' ענפין דנהורא הם ז"ק דזעיר ומ"ש דזהרין מכל סטרא וסטרא פירוש שיש להם הארה מאריך ומאבא ומאימא:

מאן חמי ענפין דנפקין וכו' פי' שכל ספי' וספי' מתחלקת לכמה ספי' עד אין קץ ד"מ חסד כלול מי"ס וכל א' מהי"ס כלול ממאה וכע"זהד עד אין סוף.

ה' קיימין בגו אילנא פי' הם ה' חסדים שמתפשטים בזעיר וז"ש כלהו ענפין בהו אחידן שהז"ק דזעיר הנק' ענפין אחוזים בחסדים הנז':

מאן חמי אינון תרעין וכו' הם ה' חסדים הנז' שנק' נש"ב וכן ה"ג נק' נש"ב ג"כ כנודע ור"ל מאן חמי אינון תרעין שהם ה' חסדים וה' גבורות שמאירי' לכל קצה וקצה דזעיר וז"ש דמתפתחן בכל סטר וסטר.

ונהרין בההוא נהורא פי' שהארתם בבינה:

ורוחא דא מענוגא דההוא עתיקא מתפשט פירש שנשמה יתירה באה מאריך למ' ונשאר חצייה תוך המ' וחצייה יורד לבני ישראל כמ"ש בפ' ויקהל וזה שאמר דמתפשטא לכולהו בני קדישין:

קפוטקאה שהיה מקפוטקיא חמרך קטיר בטופסא חמורך קשור אותו באילן ולא כמ"ש בגיליון או אפכי לאחורך וכו' פי' או לא תרד מעל החמור אלא חזור לאחוריך ולך אחרי.

ובתריה דמר וכו' פי' כדרך הב' שאמרת לי כן אעשה אלך אחריך כדי להסתכל בך וכאלו הסתכלתי בשכינה. ומסרסי גרמייהו כל ו' יומין ז"ל תלמידי האר"י זל"הה מהתיקונים תבין כי כל אזהרות שעל הזווג מע"ש לע"ש הוא במשמש לשם הריון כי צריך לבנים וצריך אז להיות הזווג משבת לשבת כדי שיהיה בההיא טיפה נשמה קדושה ועליונה מיחוד עליון אמנם אם אשתו כבר מעוברת או מניקה אין לחוש על כך עכ"ל. ובספר משנת חסידים דף מ"ט פ' י"א הביא סברת תלמידי האר"י ז"ל והנה בספר חמדת ימים דף צ' בענין עונת שבת הביא לשון התיקונים ומאמרי הזוהר הנוגעים לענין זה וכתב ואנכי קבלתי מרבותי דעונש זה לאו דוקא במשמש לעיבור ונתעברה אלא אף אם בלתי משמש לעיבור אסור כי הנה אף שאינו מוליד בפועל הוא מוליד בכח ועביד בן לעילא בחיצונים דוגמא דמוציא שז"ל וכו'. וכתבתי זה כי ראיתי בשם הרב ז"ל וז"ל כל אזהרת רז"ל על הזווג מע"ש לע"ש הוא במשמש לשם הריון אמנם אם אשתו מעוברת או מניקה אין לחוש כ"כ והטעם כי כל עצמה של אזהרה זו אינו רק לבל ישפיע נשמות צדיק ורע לו. רק נשמות השבת ואם כבר היא מעוברת ומניקה בטלה זאת הטענה ע"כ וזה הפך מכמה מאמרי הזוהר שזכרנו שלא לבד היה הטעם לבל ישפיע נשמות חצוניות בחול רק להיותנו בצלם אלהים דוגמת עליונה ופנה למעל' לצורך הייחוד עליון כמבואר במאמרים שזכרנו:

ואנכי ראיתי במכת' הקדש מהר"חו עצמו כתב וז"ל אמר לי מורי כי כל אזהרו' הזוהר על הזווג מפלגו' לילה ואילך הם אף בלילי שבת זה במשמש לשם הריון אמנם אם אשתו מעוברת ומניקה אין לחוש ע"כ:

והתלמידים התחכמו ללמד משם אף לימי החול ומצאו און להם דברי התיקונים הנז"ל דקאמ' ההוא בן דעביד עליה אתמר צדיק ורע לו וכו' דמשמע דוקא במשמש להריון. וכבר כתבנו כי אין הכונה על הבנים הנולדים בפועל רק על הנולדים בכח אף אם לא תתעבר. ולא יתכן שדברי התיקונים יהיו הפך מכמה מאמרי הזוהר ומאמרי התיקונים עצמם:

ואולם להתיר בליל טבילה או כשבא מן הדרך בימות החול יש להם שרש גדול בזוהר בראשית דמ"ט וז"ל כל בר נש וכו' ושם נאמר וע"ד בעי לכוונא בחדווא דא כמה דבעי בחדוותא דשבתא הנה כי שתיהן יש להם שרש למעלה וכולם שוו בשיעוריהן כזווגא דשבת. ושמענו מן החברים כי בליל שבועות אחר שקראו בבית הרח"ו ז"ל בא חבר אחד ושאלו למה לא בא פ' הלילה והשיב הרח"ו אולי נזדמנה לו טבילה של מצוה והוא מטעם דברי הזוהר הנזכרים דטבילת מצוה מותרת בזמן איסור הזווג ע"כ תמצית דברי ס' חמדת ימים. בשעתא דמטרוניתא אזדווגת למלכא. כתב הרב כי בחצות ראשון דחול מזדווג יעקב ולאה מן החזה ולמעלה ובחצות השני מזדווגים יעקב ולאה מן החזה ולמטה ובחצות ראשון דליל שבת כמו חצות אחרון דחול. ובחצות השני דשבת הוא זווג ישראל ורחל שהוא מבחר כל הזווגים עכ"ל ובזה מובן לשון זה