מקדש מלך על ספר הזהר ב:קנז

דכתיב ומלא חפניו ונראה לפי שהקטרת היא מבררת הבירורין שמהם רוחות של ישראל לכך אמר אסף רוח בחפניו:

והוא אמר מי עלה שמים דא קב"ה נ"ב בינה ור"ל מי שהיא בינה נתעלית בשביל שמים שהוא זעיר שכשעולה זעיר לבינה בסוד מ"ן גורם זיוג לא"וא ולזה הביא ראיה עלה אלהים בתרועה משמע שאלהים שהיא בינה הוא שעלה.

מי אסף רוח בחפניו נ"ב בית קבול ביסוד דנוקבא

דא קב"ה נ"ב מ' עכ"ל ור"ל שידים דאימא הם כלי מיין נוקבין דרחל בסוד ונתתם חמישית לפרעה ובתוך כלי זה עולים נשמות הצדיקים בסוד מ"ן וזהו שרמז הכתוב מי שהיא בינה אסף רוח שהם נשמות הצדיקים בחפניו שהם ידי הבינה שבתוך יסוד דנוקבא וז"ש דכתיב אשר בידו נפש כל חי ר"ל אשר שהיא בינה בידים שלה הם נפשות של כל ישראל:

מי צרר מים בשמלה דא קב"ה נ"ב זעיר עכ"ל ור"ל מי שהיא בינה מדדה מים שהם ה' חסדים שמהם נוצר זעיר בסוד מי מדד בשעלו מים:

מי הקים וכו' דא קב"ה נ"ב אבא עכ"ל ור"ל שאבא באמצעות הבינה הקים וכו' לפי שאבא גו אימא:

א"ל שפיר קאמרת והכי הוא פי' הכל אמת מי עלה שמים היא בינה שנתעלית ע"י זעיר. ומ"ש בפירושא קמא דא משה היינו הך שמשה זכה לבינה כמ"ש הרב. ומ"ש בפי' ג' ארבע קטירי עלמא אר"מע אש היינו בינה האש הגדולה מי אסף רוח בחפניו הוא אהרן שושבינא דמטרוניתא וז"ש בפי' ב' דא קב"ה שהיא מ' והיינו עפר שבפי' ג':

מי צרר מים בשמלה היינו אליהו ששרשו מזעיר כמ"ש בפ' ויגש וילך אל נפשו ולא כתיב את נפשו. והיינו מ"ש בפי' ב' דא קב"ה שהוא זעיר. ובפי' ג' רוח:

מי הקים כל אפסי ארץ היינו אברהם שהוא ענף החכמה והיינו מ"ש בפי' ב' דא קב"ה שהוא אבא ובפי' ג' מים נמצא כי ג' פירושים אלו של רבי יוסי כולם אמת:

יומא דא אדכרנא אותה ההקדמה דאוליפנא קמיה דמר אלה תולדות השמים והארץ בהבראם וכו' כמ"ש הזוהר לעיל וכיון שהתחלת לומר לי קצת מההקדמה מיד זכרתי מה שלמדתי בפעם אחרת. גם עתה מיד אני זוכר החלום ה"ג והא איקרי בנו. אדהכי לא זכר ר' ייסא החלום: