מקדש מלך על ספר הזהר ב:קכז

נחש הא אתידע כתב הרב כי נחש הקדוש הוא יסוד דקטנות שהוא גי' שד"י ויונק מאחורים דאה"יה שהוא גי' מ"ד שד"י ומ"ד גימטריא נח"ש כד"א הצור תמים:

פעלו פירוש מלכות נקרא צור וזה הפך ר' אבא ור"ש דלקמן דמפרשי הצור תמים על הוי"ה דגבורה שבזעיר וכמ"ש לקמן:

ותמן ידע משה היך דקאים נחש עלי צור פירוש נחש הקדוש יונק מהמ' שנקרא צור כמ"ש לקמן למה נק' המ' צור:

דלית לך כל שמא ושמא וכו' נ"ב כי ב' בצור ב' השימוש ר"ל עם הצור עכ"ל ור"ל שע"י צור שהיא גבורה דזעיר שהיא הוי"ה בהכאה יכה במ' שנקרא סלע וצור ותוציא מים וכדמפרש לקמן והקשה לו עוד מפסוק הן הכה צור וכו' דפסוק זה מוכח בהדיא שהכה לצור ממש:

פטישא חריפא וכו' פירוש החכם החריף מן הקושיא שמקשה ניכרת חכמתו ופירוש בקטרוי בקשר הקושיא. וההוא גבורה מחי ולקי וכו' ז"ל הרב בק"י דע כי בזעיר יש בו שם הוי"ה ונוקביה שם אלהים במילוי הה"ין עם הכולל גי' צו"ר והם דינים. ולהמשיך אור מזעיר אליה צריך להכות בצור שיכה אור יו"ד דהוי"ה דזעיר ויהיה יפ"י ק' יפ"ה נ' הפ"ה כ"ה הפ"ו ל' ופ"ו ל"ו ופ"ה ל' הפ"ה כ"ה. הכל גי' צו"ר ואז יוצא הארה מזעיר לצור דאלהים דהה"ין שבמ' עכ"ל הרב ובזה יובן לשון זה מ"ש בכל אתר צור גבורה. פירוש הוא הוי"ה בהכאה שבזעיר שהיא גבורה. ומ"ש ואי לאו דאתער האי.

צור פי' צור דזעיר. ומ"ש ולקי באתר דאצטריך. פי' בצור דאלהים שבמ' ולפ"ז הן הכה צור הן הכה ע"י צור שהוא הוי"ה בהכאה כמו והכית בצור דלעיל שהבי"ת שימוש. ואיך להקשות דכיון דגם המ' נקרא צור כמ"ש בשם הרב א"כ הו"ל להניח קרא כפשטיה שההכאה היתה בצור דאלהים שהוא המלכות. וי"ל דודאי הפסוק מעלים הסוד ולא יאמר שההכאה היתה בצור דאלהים דאינו כבוד וכו' לכך זכר המכה ולא זכר המוכה מפני הכבוד:

מסטרא דצור עילאה נ"ב אימא

נפק צור אחרא נ"ב זעיר בבחינת גבורה עכ"ל ור"ל כמ"ש בשם הרב שהוי"ה בהכאה שבזעיר היא גבורות והיא בגי' צו"ר: