מקדש מלך על ספר הזהר א:צה

בתר רחייא דנוקבא דתהומא רבא כ' הרב על פסוק אשר אחר הרחיים כי רחיים הם ד' מחנות שכינה. והקליפה היא אחריהם. ולפי מ"ש הרב כי נוקבא דתהומ' רבה היא בינה דבריאה. נפרש הרחיים הם מרכבה שלה והמזיקים הם אחר מרכבה דבינה דבריאה דקליפה. ולקמן שאמר בעילא דרחייא דנוקבא דתהומא רבא: איפשר תחלה הם אחר רחייא ולבסוף מכניסים אותם בעינא דרחייא שהוא בתוך המרכבה כדי שיהיו סגורים שם שלא יצאו

סוכת שלום אתפריסא פי' מלכות. (ובס' ח"י דף ל"ו כתב וז"ל מנהג טוב לטעום בע"ש מכל תבשיל ע"ש טועמיה חיים זכו. והמתענה בע"ש עדיף טפי לטעום תחלה ולהתפלל בציבור בלא ענינו משיתפלל יחידי: ומורי היה נוהג לטעום התבשילים ליל שבת וסמוכות שלו ממ"ש בזוהר בליליא דשבתא וכו' משם יתבאר דלא נגעו בה מטעם לבדוק התבשילי' אם הם מבושלי' ומתובלים יפה אפס טעם הדבר לאחזאה דסוכת שלום מכולא אתכלילת: וטובים השנים לטעום בע"ש אם עלה בישולו יפה: ובליל שבת ישוב לטעום מכולם ופנה למעלה לאחזאה דהא סוכת שלום מכולא אתכליל' וכן הוא מנהג ותיקין עכ"ל ס' ח"י) אריקת נשמתין חדתין וכו' בס' ח"י דף ס"ב כתב על מאמר זה וז"ל וביאר הרב ז"ל שהוא מכח תלת פרקין אמצעיים דלמד דצלם דאבא שהם כמו נשמה לגבי אמצעיים דאימא עכ"ל שם. ובדף ס"ד כתב וז"ל:

ההוא תוספת מרזא וכו' כתב הר"חו ז"ל שיש לעמוד כשאומר ופרוש עלינו סוכת רחמים ושלום כמ"ש בזוהר בראשית וההוא תוספת דנשמתא מרזא דדכורא וכו' והמשכיל ישכיל ר"ת הפורש סוכת שלום עלינו. ס"ה מספ' אד"ני ש"ע סוד ש"ע נהורין אשר המה נמשכים אל אדנ"י ומשם ישתלשל עלינו וכו' וצ"ל וע"כ עמו ישראל ושגו המדפיסים וכתבו ועל עמו ישראל כמ"ש לשון הזוהר בראשית בדף מ"ח אבל בשבת סוכת שלום וכו' מברכין הפורס סוכת שלום עלינו ועל כל עמו ישראל ועל ירושלים אמאי על ירושלים אלא וכו'. ש"מ תרתי. ש"מ טעמא דלא אמרינן ברכת שומר ישראל בשבת. שאין צריך שמירה. וש"מ שצריך לומר ועל כל עמו ישראל. לתת כנגד היסוד רחובות הנהר שלום. כל לו כל אליו עכ"ל ס' ח"י. דלא יפגים מיכלא חדא ליומא. פי' שלא יאכל ממנו הרבה עד שלא ישאר בו שיעור סעודה ולפי שהסעודה ג' יכול לעשותה אפי' בפירות. לכך אפי' יפגום אותה שרי שאין בה חומרא כשל שחרית: