מקדש מלך על ספר הזהר א:צד

דנפיק מחכמתא פי' אימא יצאה מאבא ובפרשת ויקהל בענין אית ספר ואית ספר כתב שם שאימא נק' כתב. יסודא דעלמא פי' וישבות היא בינה שנקראת אלהים שעשתה שביתה ע"י יסוד ונק' שביעי כשמתחילים מן הבינה. דא יובלא ופי' וישבות ביום הז' הוא אבא שעשה שביתה על ידי הבינה ולא קאי על אלהים דרישא דקרא: ונק' הבינה ז' כשמתחילין מיסוד ממטה למעלה:

דא כהן גדול פי' חסד שהוא ז' מהמ' ממטה למעלה בעמודא דאמצעיתא פירוש ת"ת שהוא שביעי כשמתחילין מכתר כחב"ד חג"ת. כמ"ש באוצ"ח:

מאן דהוה לחם עוני גרסי' ול"ג ליה (ובספר ערוגת הבושם כתב וז"ל. מאן דהוה לחם עוני אתהדר וכו' דא כ"י הוא יהיב וכו' וכל קידושין דנפקא מלעילא מרזא דבינה הנק' הוא כי הא בהא תלייא. כשהבינה היא בזווג הפנימי של תענוג זיווגא שלים. גם המ' יש לה יופי הפנים ונעשה ג"כ עמה זווגא שלים. בסוד נועם העליון דבינה. בסוד לא אבוא בעיר. והזעיר אומר לשכינה בחי' נוקבא דאצילו' מה יפית ברזא דיופי דעתיקא שהם שע"ח נהורין והם שע"ח גוונים מיני זוהר שהוא יפה מאד: ומה נעמת בנועם העליון דבינה המבואר בזוהר בראשית מאשר שמינה וכו'. ושיעור הכתוב כך מה יפית ברזא דיופי דעתיקא שהוא ש"ע נהורין עילאין. ומה נעמת ברזא דבינה כמ"ש בזוהר מאן מלך דא כ"י. שהוא פנימיו' המ' שהוא דומה ממש לבינה עילאה. וכשאת ביופי הבחינו' אלו האהבה שבינינו הוא בתענוגים שאין הזווג נעשה בינינו בחיות המוכרח שהוא אינו של תענוג. רק שיעשה בינינו זווג של תענוג להוליד נשמות מרוב העיטרין קדישין שניתוספו בנו. עכ"ל ספר ע"ה בדף ע"ג ע"ב):

אשר ברא וכו' מכללא וכו' פי' אשר שהוא היסוד כמ"שה מאשר שמינה לחמו ברא המ' שנק' אלהים וז"ש מכללא דזכור נפקא שמור:

והחסד דא אברהם פי' שחסד גנוז בתוך אמת היסוד ולכך אמר הפ' שומר הברית שהוא יסוד והחסד שבתוך יסוד ובזה ניחא דנקט חסד יותר משאר הספירות:

בסטר שמאלא לקבלייהו בזוהר מדוייק גריס לקי בהו וגירסא זו ניחא טפי: