מקדש מלך על ספר הזהר א:סח

לא כתיב באלין למינהו פירוש באלו התחתונים לא כתיב למינהו לויתן ובת זוגו הם זו"ן דס"א. השורצ' מ"ל. פירוש אי קאי על המ' שנקרא חיה. השורצת מ"ל ומדקאמר הרומש' ש"מ על לילית מדבר. דכולהו שלטאן וכו' פירוש שהמלאכים אלו שאומרים שירה בלילה. שלטאן בלילה בעת שליט' לילית. כי יש מלאכים אחרים שאומרים שירה ביום כמ"ש בפ' ויקהל. ויומא שתיתאה פי' יסוד. רעותא עילאה פירוש אבא. שירותא דכל נהורין. פי' אימא שהיא ראשי' הבנין:

א"נ דסלקא רעותא עילאה הם זו"ן שעלו בסוד מ"ן לאימא וגרמו זווג או"א ובאו מוחין לז"א וז"ש ונהיר שירותא דכל נהורין שהיא אימא שנכנסו כה"י דידה בזעיר. תרעא דמזרח פי' ת"ת דזעיר:

דהא מתמן נהורא נפיק פי' שיסוד דאימא בתוך ת"ת דזעיר ונפתח אורו שם ומתגלה ודרום פי' חסד דזעיר:

דירית מרישא פי' הוא חסד ראשון מה"ח שמקבל חסד דזעיר ואתתקף במזרח פירוש שכלם מקבלים מיסוד דאימא שבתוך ת"ת דזעיר:

מזרח אתקין לצפון פירוש שגם הגבורה שהיא צפון מקבל' חסד שני מיסוד דאימא שבת"ת ונמצא שכולם מקבלים מהמזרח שהוא ת"ת. בחיל סגי למערב פי' שהשמאל תחת ראש המ' בסוד שמאלו תחת לראשי:

גדרי גנתא פירוש שהוא בין תרין דרועין ובעאת מכלהו. ופירוש ויאמר אלהים היא המלכו'. בד' סטרין הם חג"ת ויסוד ועילא ותתא הם נ"ה. מאתר דבה"מ נפק פירוש המ': קודשא בריך הוא אמר. פי' אלהים דקרא היא הבינה או המ' שנקרא אלהים לאלין תתאי הם המלאכים שבאו מזעיר שנק' ?אדס. אדם מרזא סתימאה עילאה פי' מכל הפרצופים וז"ש דהא אדם כליל לעילא וכליל לתתא פירוש כליל לעילא הם ג"ר ולתתא הם ז"ון:

א' לעילא פי' אריך ואבא מ דאדם היא בינה ד דאדם היא מלכות וז"ש דסתימא במערב. שמערב היא מ' ד שם היא. ומה שלא הזכיר זעיר כי הוא יושב בחיק הבינה ושם עיקר מושבו כמ"ש הרב בספר הדרושים. ובכלל דבינה הוא:

אתתקן לעילא ואתתקן לתתא כמ"ש לעיל אדם רומז לה' פרצופים וכן איתא באוצ"ח שאדם אינו רומז לספירה אחת לבדה אלא לכל ה' פרצופים. באתר דבי מקדשא לתתא. פי' ב"ה בג"ע:

אחת דייקא פירוש היא חוה השנית שרומזת לפרצוף רחל ולכך אמר אחת כמו אחת היא יונתי שהיא הנוקבא ולא אמר א' מצלעותיו וכפי זה פירוש ויסגור בשר תחתנה הם החסדים שתחלה היה כותל אחד לשניהם מהגבורו' ואח"כ ננסרו הגבורו' למלכות והחסדים לזעיר וכמ"ש באידרא ובאתרהא שקיע רחמי וחסד:

דא לילית קדמיתא דהות וכו' יובן במ"ש הרב בספר הדרושים ובאו"צח וז"ל ענין חוה ראשונה וכו' דע כי אדה"ר הוא דמיון זעיר והנה זעיר יש לו שתי נקבות לאה ורחל וכבר ביארנו כי לאה היא דינים קשים עד מאד מפני שהיא אחוריים של הבינה וגם כי היא עומדת למעלה במקום הסתום אך רחל הוא נמתקת כי היא במקום גילוי החסדים. והנה זעיר נקרא אדם כי הוא סוד מ"ה דמילוי אלפי"ן שהוא גימ' אדם:

ונודע כי הפשוט שבו הוא העיקר כי המילוי הוא בחי' הנוקבא כי מילוי גי' אלהים דין שהיא הנוקבא שכולה דינים. וגם נקראת מילוי מפני שכל כח הנוקבא ועצמות אורותיה וכחותיה כולם גנוזים תוך הזעיר כי עטרא דגבורה היא תוך הזעיר ואח"כ יוצאת ממנו לחוץ באופן שהנוקב' הי' המילוי של זעיר כי המילוי ר"ל עצמות גוף הממולא מן העובר והוולד שבתוכו ולכן סוד המילוי מורה על הנוקבא אמנם מילוי של שם מ"ה הוא גי' י"ט כמנין חוה. הרי איך חוה היתה אשת אדם והיתה בשר מבשרו ואמנם כבר ביארנו כי הזעיר יש בו ב' בחינות. א' הוא עד החזה ושם יש לו בחינת היסוד האחד ששם מזדווג עם לאה וחציו האחר הוא מהחזה ולמטה בסוד הגילוי נמצא שיש בו שני שמות של מ"ה וכנגדו יוצא ממנו שני מילויים שהם שני פעמים חוה:

ואמנם חוה הא' היא לאה וחוה השנית היא רחל והנה להיות בחינת לאה דינים קשים עד מאד אעפ"י שבעולם העליון הוא סוד קדושה עכ"ז בעולם התחתון הזה שהיא חומרי לא יכלה לצא' לאה ממותקת ויוצאה בסוד הקליפ' וזהו חוה ראשונה. ואח"כ יצאה חוה השני' ממותקת והיא נשארה עם אדה"ר אך אחר כך ביעקב שתיקן פגם אד"הר הוא לקח כל השנים לאה ורחל ונמתקה לאה על ידו וז"ס משר"זל כי לאה היתה בחלקו של עשו לולי ריבוי תפלותיה ודמעותיה וז"ש ועיני לאה רכות מן הדמעו'. והנה מצינו כתוב באדה"ר זאת הפעם עצם מעצמי ובשר מבשרי וביארו בתיקונים שהם שתי נשים אחת היא עצם ואחת היא בשר:

והענין כי לאה היא עצם דינים קשים והיא סוד הצלע כי לאה היא אחורי הצלעות ורחל היא בשר מבשרי דינא רפיא במקום גילוי החסדים וכוונת אדם כי שתי נשים היו לו עצם ובשר אך לזאת יקרא אשה ולא לראשונה שאינה נמתקת עכ"ל הרב ז"ל וז"ש בזוהר בספרין קדמאין וכו' פירוש ויקח אחת מצלעותיו היא לילי' שהיא כצגד לאה היוצאת מאחורי הצלעות ולפי שלאה היא דינים קשים לא יכלה להתקן ע"י אד"הר בזה העולם החומרי אע"פי שלמעלה היא קדושה עד שבא יעקב ותיקנה ולכן אסתלקת מניה דאדה"ר ולא הות עזר לקבליה:

עד ההוא שעתא דכתיב לא טוב היות האדם לבדו וכו' ושיעור הכתוב כך הוא ויקח א' מצלעותיו שהיא לילית הראשונה שנק' צלע. ויסגור בשר תחתנה היא חוה השנית שנק' בשר שהלכה חוה הראשונה. וחוה הב' ישבה במקומה:

וכל שיח השדה וכו' זה לשון מורינו אילנין רברבין הם זו"ן. דנטיעו לבתר פי' באבא היו כקרני חגבים. ובאימא נגדלו: וז"ש דנטיעו לבתר פי' באימא. והוו זעירין פי' באבא. אי נמי יובן במ"ש הרב ז"ל שזו"ן היו תחלה אחור באחור עד שהוצרכו לסוד הנסירה ואז חזרו פב"פ. וענין חזרתם פב"פ הוא כמ"ש הזהר דנטיעו לבתר וכמ"ש בסמוך. והוו זעירין כי מתחילה כשהיו אח"בא לא אתרביאו בנהורא. עד דאהדרו אנפין באנפין ואתרביאו בנהור':