מקדש מלך על ספר הזהר א:סג

נפק מגו חשוכא פירוש בינה שנקרא' חשך. דאתגלפא בקלפוי דטמירא דכולא. פי' שבינה נחקקה בהכאת ובהארת אריך שנקרא טמירא דכולא:

עד דמההוא נהורא דאתגניז וכו' פי' שהחסדים דאימא הנזכר נחקקו והאירו בכח שביל חד שהוא סוד דאבא ואפשר שכאן קרא ליסוד הבינה שביל חד. טמירא לחשוכא דלתתא. פירוש שהחסדים הנזכר טמורים כדי לתתם למלכו' שהיא חשוכא דלתתא:

ונהורא שארי ביה פירוש בשביל הנזכר. מחושך סתים פירוש הבינה. ת"ח כל אינון עמיקין סתימין דנפקין מגו וכו' דבור דחול אסור וכו' בספר ח"י דף פ"ג כתב וז"ל שאלני אדם אחד כי בתורה לא הוזכר אפס איסור עשיית מלאכה כי לא האמין למרז"ל ודבר דבר שלא יהא דיבורך של חול וכו'. והשיבותי לו כתוב בדבר ה' שמים נעשו כי המלאכים שלו היה הדיבור וא"כ כשאמר הכתוב וישבות ביום השביעי היינו ששבת מהדיבור: וממילא שגם כשציוה אותנו לנוח בו. ציוה בדומה לו לשבות ג"כ מדיבור. וכאן בזוהר ביארו טעם סוד הדיבור ת"ח כל וכו'. עכ"ל ספר ח"י:

מני דייקא פירוש אלו כתב מגלה עמוקו' מחשך הוה אמינא מהבינה. אבל כיון דכתיב מני חשך משמע דקאי על המ' שעיקר תיקונה מאימא שהיא חשך:

אי הכי מ"ד ויבדל אלהים פירוש כיון שאמרנו שחשוכא דלתתא היא מלכו' שבניינה מאימא הנקרא חשך א"כ מהו ויבדל דמשמע שנפרדו החסדים מהגבורו' ולא נתחברו ור"ל בשלמא כפי פשטיה דקרא ניחא. אבל לפי הסוד שחשך היא מלכות מאי ויבדל. ויש מפרשים דהכי פירושו בשלמא אי אמרינן חשך היא הבינה א"ש קרא ויבדל בין האור שהוא חסד ובין הבינה שהיא חשך. כי יש חילוק בין ג' ראשונו' לו"ק. אבל עכשיו שאמרת שחשך היא מלכו' מהו ויבדל וכי יש פירוד בין זו"ן ח"ו:

אמר ליה אור וכו' והאי דכתיב ויבדל בזמן הגלות שבזמן הגלות נפסק הזווג ולא נתחברו החסדים עם הגבורו':

א"ר יצחק עד הכא וכו' פי' ר"י מתרץ תירוץ אחר לעולם זו"ן מחוברים תמיד כאחד. והאי דכתיב ויבדל. ר"ל שהאר' החסדים ניכרים והאר' הגבורו' ניכרים וז"ש בין נהורא ובין חשוכ' אתפרשן דרגין וכו' ואע"ג דאינון חד אתפרשן בגוונין. ולעיל דף ל"א תירץ האי דכתיב וכו' על הנסירה מדבר הכתוב שתכליתה לחזור פנים בפנים: והכל דברי אלהים חיים. ברית פי' יסוד עלמא אתברי פירוש מלכות: קול יעקב פי' ת"ת שמכריע בין ח"ג ולכן נקרא מחצצים בין אינון דשאבין מייא. פי' חסד וגבורה שמקבלים הארת המוחין. חכמה מאירה בחסד ובינה בגבורה:

מהימנותא לאתדבקא פי' מלכות שנקראת מהימנות' ודבוקה אחורי הת"ת בין תרין דרועיך ופי' צדקות ה' הם ספי' המלכות שנקראת צדק. תמן ינקין צדקות ה'. נראה שפי' אחר הוא. ור"ל נ"ה שנקראים צדקות ה' יונקים משם:

צדקות פרזונו דא צדיק גרסינן ול"ג בישרא. וכן נמצא בזוהר מדוייק שערי צדק. פי' כי המילה במלכות ופריעה ביסוד: