מקדש מלך על ספר הזהר א:תצט

ה"ג ויתן המלך את הכסף בירושלים כאבנים דהא עפר דלעילא וכו': עד שלמה טעה בהאי דהא חמא דאתקרב סיהרא בשמשא וימינא מחבקא ושמאלא תחות רישא וכו' עד מיד מטא שמשא וכו' פירשו בס"עה דף כ"ז ע"ב על פסוק עד שיפוח היום. וז"ל ובזה מבואר כי השכינה אומרת עד שיפוח היום. ר"ל עד שיתפשט תוקף השמש שנקרא יום ואז שרייא סיהרא לאתחשכא כי מחמת ריבוי הדינים בהסתכלות השמש בעפר העליון שהוא דינים אז מתפשט החום יותר מדאי כמ"ש רש"י במלת שיפוח. ואז ונסו הצללים שהוא צל החכמה וצל הכסף לי הם נוחים כמו צל אל השמש וכמ"ש המתרגם שצללים אלו הם ענני כבוד. כי ידוע שמחסד שהוא אהרן הכהן יוצאים ממנו ז' ענני כבוד שהם ז' חסדים:

וכמו שהענן תענוג אל השמש כמו כן החסד מקרר חום הגבורות משא"כ כאן בסוף ימי שלמה שהתחיל לאתחשכא מתוקף הדינים. ונסו הצללים שהם צל החכמה וצל הכסף שהוא חסד שממנו הצללים ושניהם הם קו הימין מפני ששלמה דחה לימין ולכן אמרה השכינה סוב דמה לך דודי לצבי. פי' צבי הוא יסוד כמ"ש צבי לצדיק וידוע כי שורש הי' חסדים הוא באבא כי ה' חסדים דאימא נעשו ביסוד אבא ה' גבורות והיתה השכינה מליצה על ישראל ובפרט על שה"עה:

ולכן היתה אומרת קודם שיתפשט חום הגבורות דומה לך לצבי ר"ל תמשיך לחסדים דיסוד אבא אצלך עד שתהא דומה אצלו בסוד איש לרעהו. ובפרט כאשר תמשיך החסדים אצלך תהיה דומה לו בסוד מה שמו ומה שם בנו כי שם מ"ה הוא בחסדים. ואז יהיה אצלך צל החכמה וצל הכסף. כי צל החכמה הוא סוד ע"ב הענן כי שם הוא שם ע"ב ובחסד הוא שם אל ומתפשט ביסוד בפום אמה ונעשה ממנו סוד צ"ל א"ל כי צב"י גי' שם ע"ב ושם אל עם הכולל. ואומרת עוד או לעופר האילים שהוא לשון חוזק כמו ואת אילי הארץ כי בבריאה הנק' עפר הוא תוקף הדין בסוד ובורא חשך ושם מתעוררים הדינים מבינה המקננת שם. ונק' הרי בתר כי בריאה היא טורי דפירודא וקראה בזוהר ויצא עולם הפירוד ובהזדווג אצילות עם בריאה יומשך עליה אור החכמה ויומתקו דיניה ותהוי ארכא לשלוות ירושלים עכ"ל. ה"ג לא יהיב ליה לבר נש אחרא אלא איהו אקדים ונטיל ליה בתרי ידוי ומברך. ור"ל המברך כשיטול הכוס יטלהו בשתי ידיו אבל בשעת הברכה מניחו בימין לבד כמ"ש האר"י זלה"ה:

מאינון ישועות דלעילא פי' ה' גבורות דאימא שבאים למ'. ה"ג ובעינן לברכא ליה בימינא ולא בשמאלא:

ה"ג כוס של ברכה בהאי אתגלייא מלין עילאין: