מקדש מלך על ספר הזהר א:תפח

רפ"א כדכתיב והוא יחל וכו' פירוש ר"ח סתם דבריו ולא פירש מהו להושיע את ישראל אם ישראל בני יעקב או אם יעקב אע"ה שנקרא ישראל שהוא בחי' זעיר. ה"ג א"ר אחא וכי אמאי קויתי והא סליק יעקב מעלמא בההוא זמנא מכמה שנין אמאי אמר דאיהו מחכה לההיא ישועה אלא ודאי רזא דמלה כדכתיב והיה כאשר ירים משה ידו וכו' ור"ל שר' אחא הבין מדברי ר"ח להושיע את ישראל הם בני יעקב שהושיעם שמשון מיד פלשתים ולכך מקשה אמאי אמר יעקב לישועתך קויתי והא אותה שעה כבר מת ותירץ אלא רזא דמלה וכו' שפירוש להושיע את ישראל היינו זעיר ויעקב אבינו הוא בחינת זעיר ולכך אמר לישועתך קויתי ופי' תשועה זו לזעיר שתחלה היו הקליפות יונקים ממכו וכשבא שמשון הרחיק הקליפו' מזעיר ע"י משפט צדק שהיה עושה כמ"ש הזוהר לעיל דן ידין עמו וכו' שהיה דן אותם כיחודו של עולם שהוא הקב"ה ובזכו' זה הרחיק יניקת הקליפו' מזעיר:

אר"ח ודאי הכי הוא ושפיר פי' עכשיו ביאר דבריו ר' חייא ואמר לר' אחא גם אני כך היתה סברתי וכן הוא האמת:

גי"מל פירוש יסוד. דל"ת. פירוש מלכות. אלמלא דהוה גד בבני השפחות שעתא וכו' ז"ל הרב בספר הליקוטים דע הנה יעקב כשהוליד ראובן חשב שהיה יוסף ולפי שלבן הטעה אותו בלאה לא ירדה אז טיפת הבכור רק פחז כמים פירוש כי הנה בדעת העליון שבין חו"ב גם בו יש ב' נקבים אחד יוצא ממנו זרע ואחד יוצא ממנו מים ואותה טיפה של ראובן יצאה בסוד נקב המים ונימיחה שם וזהו פחז כמים וכבר ידעת כי ניצוץ המים האלו של נקב השני הוא יוצא לחיצונים ולכך יצא ראובן לחוצה לארץ וסוד זה רמזו הזוהר בפרשת ויחי דף רמ"ד ע"ב ע"ש וזהו ביאור הכתוב אחי בגדו כמו נחל כי הנחל העליון שהוא הבינה סוד האל"ף החסרה היא בגדה בי שלא ינקה נשמתי מנקב הזרע רק מנקב המים וזהו כמו שאירע לראובן כך אירע לגד ביסוד השני שלמטה בין זעיר לנוקביה וזהו בגדו כמו נחל כי ב' בגידות היו וזו התחתונה היתה דוגמת העליונ' ולכן ב' שבטים אלו יצאו חוצה לארץ:

ואמנם שרש גד הוא בעקב ימין בסוד והוא יגוד עקב וסוד העקב הוא דינים לעולם ולכן גרם לצאת מנקב המים היוצא לחיצוכים ואמנם סוד מנשה הוא מנקב הזרע של היסוד רק כי גם הוא חציו מים ולכן לא יצא רק חצי שבט מנשה לבדו עכ"ל הרב זלה"ה:

וז"ש הזוהר בגין דההוא נהר דנגיד אסתלק בהאי שעתא וכתיב בגד חסר אל"ף שהיא הבינה כמש"ל בשם הרב ובזה יצאה נשמת גד מנקב המים וכן בראובן אומר פחז כמים דאסתלקו מיין ולא נגידו ובזה מובן כל לשון זה. ואין להקשות שהרב אמר בשביל שגד מעקב ימיני לכן יצא מנקב המים. וכאן אמר הזוהר אלמלא דהוה גד מבני שפחות שעתא קיימא לי' משמע בשביל שהיה מבני השפחות לכך יצא מנקב המים:

די"ל דהא והא גרמו דאי משום דהיה מבני השפחות הרי ג' שבטים אחרים היו ג"כ בני השפחות אלא ודאי בגין דהוה מעקב ימיני:

ואי משום עקב ימין לבד לא היה מספיק לזה אלא משום דהוו תרתי

והרמ"ז כתב וז"ל המד"ל נתקשה בזה למה נפגם גד ולא אשר אחיו: ולא זכר מ"ש האר"י ז"ל בל"ת פ' מטו' בטעם שנשא' בח"ל שהדבר תלוי בדרך יציאת נשמתו שהית' דרך נקב המי' ומייתי לה מקר' אחי בגדו כמו נחל ע"ש עכ"ל הרמ"ז זל"הה:

ה"ג דעאלו קמי תוקפא דשמשא:

ה"ג אבל ליליא חד הוינא קאים קמי אבא: אלא בנשמתהון דצדיקיא פי' שעולים בה בסוד מ"ן וז"ש דאינון מתערי נביעו דמייא תתאי וכו': שלימו דרעותא בדביקו חדא. פי' וע"י מ"ן הנז' מזדווגים זו"ן להוליד נשמות וז"ש למעבד פירין: באתר חד פירוש בשעוה וכיוצא מניח שם רשימו של האותיות החקוקות בחותם וז"ש הא אשתאר רשימו בההוא אתר:

הא אתדבקנא בך פי' בשחרית שאז הוא הזווג. אע"ג דאתעדי מנך ואזיל בגלותא ז"ל הרב בסה"כ דרוש התפילין דע כי אחר התפלה מסתלקים המוחין מזעיר ויוצאים מראשו ועומדים בסוד אור מקיף על ראשו אמנם כבר נתבאר אצלנו כי כל דבר רוחני של הקדושה אע"פי שהוא מסתלק נשאר חד רשימו תמן תדיר והנה אלו המוחין אע"פי שמסתלקים למעלה בסוד מקיפים עכ"ז נשאר רשימו שלהם בתוך זעיר כל היום כולו והמוחין של רחל הם ג"כ יוצאים בסוד מקיפים והרשימו נשאר בה תדיר כל היום ואמנם כשמתחלת הלילה אז יוצא אפילו אותו הרשימו ומסתלק מזו"ן ואמנם הרשימו של זעיר יוצא בליל' בסוד אור מקיף על רישא דזעיר והמוחין עצמם שהיו ביום אור מקיף נסתלקו למעלה יותר כי כן ביום כאשר המוחין יוצאים בסוד אור מקיף הנה המקיפים הראשונים העיקרים עולים יותר למעלה וכן עתה שעלה הרשימו בסוד אור מקיף עולי' המוחין יותר למעל' והמקיפי' הראשונים האמתיים עולים למעל' למעל' באופן כי בלילה עול' הרשימו למעל' מריש' דזעי' בסוד אור מקיף ואמנם הרשימו דרחל נכנס תוך גופא דזעיר ממקום שיצא משם שהוא בחזה ששם נתון לבו של זעיר. ומשם הוא מאיר אל הנוקבא וזה החילוק שבין זעיר לנוקביה. כי הרשימו דזעיר מסתלק לגמרי ויוצא על ראשו. והרשימו דנוקבא נשאר תוך זעיר ממש במקום החזה ששם ניתן לב זעיר ומשם הוא מאיר אל המלכות. א"כ נמצא שהנוקבא לא הפסידה כ"כ כמו הזעיר. והנה שאלתה הדבר הזה לשיהיה כך נרמז בפ' הזה שימני כחותם על לבך:

והנה נודע כי בלילה אז הוא זמן פירוד הזעיר מן הנוקבא וכשרואה הפירוד אשר ביניהם שואלת ואומרת שימני כחותם על לבך. פי' כי אע"פי שאתה מסלק הארת המוחין ממנו עשה באופן שזה הרשימי ישאר במקומו במקום החזה על לבך ולא יסתלק לגמרי אל המקום אשר בא משם כמו שעשו המוחין שלך שנסתלקו לגמרי עכ"ל הרב. ובזה יובן לשון זה מ"ש אמרה כ"י הא אתדבקנא בך בתפלת שחרית דחול שאז הוא הזווג:

אע"ג דאתעדי מנך ואזיל בגלותא ר"ל אע"פי שבלילה הוא זמן הפירוד של זו"ן כמש"ל הרב והרשימו של זעיר עולה על ראשו. היא שואלת על רשימו דילה ואומרת אע"ג דאתעדי מנך ונפסק הזווג:

ואזיל בגלותא לפי שהגלות הוא שגרם זה כי בזמן שב"ה קיים היו זו"ן מזדווגים תדיר בין ביום בין בל לה:

בגין דאשתאר כל דיוקני בך פי' הוא רשימו של המוחון דרחל שאומרת שלא יסתלק לרישא דזעיר כמו הרשימו דזעיר שעולה על ראשו כן הרשימו דרחל לכאורה כיון שעיקרו ממוחין דזעיר. כי מוחין דמ' הם ממוחין דזעיר כנודע היה ראוי שיעלה גם הוא בסוד אור מקיף לרישא דזעיר בלילה. אבל היא שואלת ואומרת שימני כחותם על לבך שישאר נגד לב דזעיר במקום החזה ששם הוא ראש רחל כדי שיהיה מאיר לה: וז"ש כהאי חותם דאשתאר כל דיוקניה בההוא אתר דאתדבק ביה. כן הרשימו שלה ישאר בלב זעיר מקום שיצא משם כי כל הארותיה הם מנקב החזה כנודע.