מקדש מלך על ספר הזהר א:מח

וכד סליק' לא כגוונא דא שהיה על ראש זעיר כמו י' עליונה שעל ו' שבאמצע א איהי כתר ועטרה על ראשו וכד נחתא לתתא ואתעטר' בכל מיני שפע ומזונות המביאה לכל העולמות שתחתי' נחית' ביה כגוונא דא כיו"ד שתחת ו' שבאמצע א כמש"ל וכד נחתת תחותיה אתקריא' חיר"יק. ואתקרי תגא ברזא דטעמי. פירוש כשהיא עטרה לראש בעלה כטעמים עליונים בסוד טנ"תא תגא דספ' תורה:

וכד נחית' אתקריא' נקודה כמש"ל וכד נחתא תחותיה אתקריא' חיר"ק. וכד מתייחד עמה איהי ז' כלילא מניה אות ברית פירוש כי הזעיר בחי' ו"ק ומ' שביעי' אי נמי היסוד הוא ו ועטר' היסוד שהיא בחי' המ' הכלולה עמו היא שביעי'. וכמ"ש בפנחס דף רמ"ז ע"א וז"ל דלית שית בכל אתר אלא מסטרא דאת ו' ולית שביעי אלא מסטרא דאת י' עטרה על רישיה חכמה עילאה אות היא חכמה תתאה אות היא. ותקינו למגזר לח' יומין דאינון ח' מן חכמה עד יסוד לקבל' בהון י' זעירא לסלקא לה עד כתר למהוי עטרה על ראשיהון: הכוונה כשעולה עד הכתר נעשי' המ' עטרה על ראש כל הספירות. ובתיקונים דקל"ד ע"א וז"ל וכתר ועטרה דאיהי י' איהי עטרה דברית מילה דסליק למאה. עשר זמנין עשר מאה:

האי אבצא היא בניינא דכל עלמין כמ"ש שכל הספירו' פועלים על ידה כמ"ש בתיקונים סוף דף נ"ח ואית אבן דאורייתא דאתמר בה והאבן הזאת וכו' דאיהי מסטרא דעמודא דאמצעיתא. איהי מסטרא דשמאלא אתמר בה אבן שלימה וצדק יהיה לך והא איהי אבנא די מחת לצלמא וכו' איהי מדה בין כל ספירה כי הספירו' כל אחת כלולה מעשר וסוף מדת כל אחת היא מלכות:

וספירה דכל ספירה פי' כי החשבון והמספר אינו כי אם במלכיות של הספירות כמו שכתב הרב ונרמז במ"ח דף י"א פיסק' א'. וכמ"ש על פסוק עיניך בריכות בחשבון:

ורזא דמלה עשר אמות אורך הקרש בין הכל כל א' כלולה מעשר הם מאה י' שהיא מלכות ב ן פ' ופרק ר"ל סוף כל ספירה:

כל מדה איקרי עולם כי כל ספירה כלולה מהכל. ואינון י"ו שיעור ומדה. פי' י"ו מן יהו"ק ו' שיעור ומשקל. הגם שזעיר הוא בן עשרה ספי'. הנה הוא בחינת ו' כי תחילתו הוא בן ו"ק:

מדה דיליה היא מלכות שהיא משלימתו לעשר והיא סוף קומתו ונקראת י' וכר"זל חכמה בראש וחכמה בסוף:

ושיעורא דמדה שהיא המלכות: הגדלתה היא ע"י ה' חסדים וה"ג חמש אמות אורך הם ה' גבורות שמתארכים ויוצאים מזעיר אל המ' לצורך בניינה. וחמש אמות רוחב הם ה' חסדים שנשארים בזעיר אלא שמתרחבי' עד מקום המלכות כדי שתהנה מהם ג"כ:

ואינון לקביל שיעורא דכל רקיע היסוד נק' רקיע. וכל יסוד יש בו ה"ח וה"ג ואינון ה' ה'. הרי לך שיעור קומה באתוון יה"וק. ירצה כמ"ש הרב שסוד שיעור קומה של כלי הספירות דאצילות רל"ו רבבות פרסאות כי גדול אדונינו:

ורב כח מספרו ורמז לדבר וכבוד ה' מלא וכו' מילוי משכן הוא גי' רל"ו ומ"ש באוצ"ח רל"ו הוא בחי' נשמת המקיפים דזעיר דעשייה כבר פירוש הרח"ו ז"ל שג' כלי האצילות נעשו נשמה לבי"ע הכלי הפנימי נשמה לבריאה והאמצעי ליצירה והחיצון לעשייה. כן כלי הפנימי דזעיר דאצילו' נעשה נשמה לזעיר דבריאה והאמצעי לזעיר דיצירה וכלי חיצון לזעיר דעשייה ועיין בח"א דף ר"ה וא"כ היינו הך. והוא ז"ל פירוש רל"ו הנזכר על השמו' שיש בהם שעולה חשבונם רל"ו ועיין בפ' בשלח דף נ"ו ע"ב מ"ש שה ומ"ש שם הרמ"ז ובפ' תרומה דף קל"ד ע"ב ע"ש ומ"ש שם הרמ"ז ובעזר מרומם על כל תהלה בסוד שיעור קומה מאד נעלה ארחיב הביאור ליחידי סגולה במהדורא שנייה להיותו יתד ופינה גדולה לכללו' חכמת הקבלה המפוארה והמהוללה ובעליית המ' גם הזעיר עולה וממלא כל אורך עולם האצילו' המתחיל מחכמה הנקרא' ראשי' עד סוף עשר ספירו' דאצילו' הנקרא אדם דאצילו' בכללו': שכן אמרו בפרקי היכלות דר"י היודע שיעור קומה של יוצר בראשית מובטח לו שהוא בן הע"הב ואיתא בתיקונים סוף דף קמ"ד וז"ל ומאן דידע שיעור קומה דילה איהו ירית עלמא דאתי דאיהו ו' דאתמר ביה מקוה ישראל ה' דאיהו קומה דילה שיעור דילה וכו'. ופירושו כמ"ש בתיקונים סוף דף ל"ז אחר שאמר צדיק איהו רקיע וכו' מבוע' דיליה י' דסלקא באוירא עד אין וסוף ונחתא עד אין תכלית ואיהו עשר וכו' דבהון האי קו (שהוא ת"ת) אזיל חמש מאה שנין פירוש מתגדל בחמשה חו"ג שמקבל מבינה:

וכד נחית לתתא לגבי צדיק איתקרי שיעור וכד סליק לעילא לגבי אימא איתקרי קומה. הכוונה כשמקבל המוחין דאימא ודאבא מלובשים תוך של אימא ועולה עד דיקנא דאריך ששם מתחילים פרצופי או"א ושם הוא ראש עולם האצילות ומתארך לתתא עד מקום היסוד שעטרה שלו מלכות. ותופס כל אורך עולם האצילות זהו שיעור קומה. ואין אלו הפרסאות כפשטן כפרסאות שלנו אלא ר"ל שיעורין מוגבלות לכלי האצילות. כנודע ממאמר רגלי החיות ככולהו. קרסולי החיות ככולהו. וכו' בשלח בדף ט"ו ובתיקונים דף קכ"א ע"ב ע"ש עוד שם בסוף הדף הנז' איהו מקוה ישראל ואיהו שיעור קומה וכו'. ופירושו כשתופס הזעיר כל אורך עולם האצילות והמלכות עלתה עמו עד אין סוף כמ"של ובאן סליקת בעמודא דאמצעיתא ותפסה גם היא כל אורך עולם האצילות מן י' עליונה של א עד י' שלמטה. אם כן גם היא שיעור קומתה כמוהו. וז"ש דאיהו קומה דילה שיעור דילה. כי בהארות שמאיר בה דרך יסודו היא נגדלת ועולה עמו והמכוון בידיעת שיעור קומה ירצה כל סודות עולם האצילות. ובאומרם שיעור קומה של יוצר בראשית רמוז על זעיר דאצילות בגדלותו כאמור. ונוקביה כלולה עמו. ולכן פירש כל ד' אותיות הו"יה בזו"ן שבהם סוד שיעור קומה. כי י' הוא מלכות בעלותה להיות תגא דס"ת כאמור ו הוא ת"ת שקל ושיעור. ה' ה' ה' חסדים וה"ג שביסודותיהם: ו איהו רקיע הוא יסוד זעיר הנק' שמים:

חמש רקיעין דיליה ה' יסודות של חגת"נה דידיה כי כל אחת היא בת עשר ספירות. חמש אלין של זעיר נקראים ה' שמים:

ה' חמש רקיעין של חגת"נה דמ' דכלילן בשמים כי ממנו נבנו ונגדלו קצוותיה חמש עילאין חגת"נה של זעיר נקראים שמי השמים:

ה' חמש רקיעין של חגת"נה דמלכות אי נמי ה' עילאין חגת"נה דבינה וראשון נכון מיושב על לשון הזוהר

ואינון ה' ה' חגת"נה דידיה וחגת"נה דידה ו רקיע שתיתאה לון. היא יסוד שכללות חגת"נה בו:

י מלכות שביעאה לון שכללות כללותה במלכות:

י שבעה בשבעה כמש"ל הרב בפי' ספרא דצניעותא ואלו הם ז' בז' מוצקות ז' דידיה בז' דידה. עולם קטן מלכות ו עולם ארוך. זעיר:

כי כאן מפרש תמיד י' מלכות אלא לפעמי' היא י' עליונה של א ולפעמים היא י' תחתונה כנזכר לעיל לקצר בתפלה הנוגעת אל המלכות להאריך בתפלה הנוגעת אל זעיר באריכות מ' יום ומ' לילה. י' נקודה באמצע כי באמצעות המלכות עולה התפלה אל זעיר:

כי היא השער לה': מסטרא דחסד שהוא זעיר צריך לארכא בצלותא. וגם בשמא קדישא להאריכו כטעם רביע דאיהו רזא דתקיעה חסד. לקצר מסטרא דשברים שהם גבורה. תרועה ת"ת דאיהי שלשלת האוחז ומכריע בין ח"ג שקל הקדש שהוא ת"ת. לקביל רביע דסליק איהו חו"לם שהוא נקודת הת"ת. שברים לקביל שב"א נקודת הגבורה: דא בעא לסלקא קלא בתקיעה שהיא חסד. ודא בעא לנחת' לה שברים שהיא גבורה ומלכות שבניינה מן הגבורות התפלה הנוגעת לה בחשאי. וכשנכללת עם זעיר אז נקראת על שם המדה שמשפע' בה כמ"ש בתיקונים דל"ח ע"ב וז"ל ולזמנין איהי עטרה על רישא דאת ו' וכו' כד סלקא על רישא אתקרי תגא זרק'. בההוא זמנא אתמר בה אשת חיל עטרת בעלה ואתקריאת חו"לם. וכד נחתא תחותיה אתקריאת חירי"ק וכו' מסטרא דחכמה אתקריאת חול"ם. ומסטרא דעמודא דאמצעית' אתקריאת שור"ק וכו' ושור"ק איהו טמיר וגניז מסטרא דצדיק דאיהו ברית וכו'. כי שור"ק הוא נקודת היסוד. ומ"ש מסטרא דחכמה איתקריאת חול"ם. ולעיל אמר עטרת בעלה איתקריאת חול"ם היינו הך. כשעולה אלי' עליונה של א שהיא חכמה אז נעשית תגא דס"ת עטרת בעלה ונקראת חול"ם כרמוז בראש המאמר זרקא וכו':

אלה תולדות וכו' תולדין דתהו הם הקליפו' וכן האומות שלא קבלו התורה כמו שאמר לקמן ואומין דעלמא דלא קבילו לה וכו':

דקב"ה ברא עלמא קב"ה שהוא א"ס ברא עלמא הם זו"ן דאצילות שנקראים עולם: וברייה באוריתא הם א"וא כמ"ש הרב בכ"מ שאבא נק' תורה שבכתב ואימ' נקרא תשבע"פ וכן מוכח לקמן שאמר ואלין אינון דאתמר בהון השמים לה' וכו' ואיהי ארץ החיים כלילא מו' ארעי. שהיא מלכות שנקרא ארץ החיים: שכלולה מז' קצוותי' הנה מבואר שעל שמים וארץ עליונים מדבר שהם ז"ון דאצילות בגין דברית כתיב ביה בבראשית גרסינן וכן הוא בספר מוגה:

שמיא וארעא בתריה על תהו הם זו"ן דסטרא אחרא: ולית תמן יסוד' וכו': פי' שאין להם בחינת יסוד שמעורר תאותם בסוד תאות רשעים תאבד וכמרז"ל סירס את הזכר וצינן את הנקבה: