מקדש מלך על ספר הזהר א:מז

תורה ומצוה הם זו"ן ברחימו ודחילו הם או"א דחילו אבא ורחימו אימא. שמי עם י"ה שס"ה ז"ל הרב בס' הליקוטים טעם שהנשים פטורות ממצות עשה שהזמן גרמא לפי שהנוקבא יצאה מחזה דזעיר ולמטה. ובאותו מקום הם דבוקים יחד ומקום ההוא יקרא זמן. כי הזמן היא יום ולילה וזעיר נק' יום ומ' נקר' לילה וכל המצות התלויו' במקום ההוא מהחזה ולמטה נקראים שהזמן גרמא כי שם נק' זמן ולכך נשים פטורו'. כי כיון שהנוקבא נכללה בדכורא אם כן בעשיית הזכר המצו' אין צריך שגם הנוקבא תעשה אותם כי כבר נכללה עמו בעת שעשה אותם כי רמ"ח איברי' שלה נכללים ברמ"ח איברים שלו ומהם נעשי' ולכך פטורה מהם. אבל משם ולמעלה חייבת כי אינה נכללת עמו ונקראים שלא הזמן גרמא אבל מצו' לא תעשה שכנגד שס"ה גידים יש לזעיר שס"ה גידים בפני עצמו ולמלכו' שס"ה גידים בפני עצמה כי הם נבדלים ולכן במצו' ל"ת חייבת בהם בפני עצמה. ובזה יובן לשון הזוהר מ"ש שמי עם י"ה שס"ה זכרי עם ו"ה רמ"ח והיה ראוי להיות להפך. אבל הענין כי הלא הגידים אשר בהם בחי' הדם לחיות הגוף הנה הם רמוזים בשם י"ה כמ"ש שמי עם י"ה לפי שחיות הדם נמשך מאו"א הנק' י"ה כי כל החיות נמשך מא"וא אל הגידים. ולכך י"ה עם ב' אותיותיו גי' גי"ד. הרי הגידים והדם שבתוכם נמשכים מא"וא ולכך מצו' ל"ת בי"ה ומצות עשה בו"ה. עכ"ל הרב ז"ל בליקוטים ובס' אור ישראל כתב בשם האר"י ז"ל טעם אחר לשבח למה פטורו' הנשים ממצו' עשה שהזמן גרמא. וז"ל דע כי החסדים הם מצות עשה. והחסדים מן החזה ולמעלה מכוסים וצריכים זמן לירד ונקראים שהזמן גרמא. וכיון שהמלכו' אינה מגעת רק עד החזה ולא יותר נשים פטירו' שאין להם הארה משם אבל החסדים המגולים מהחזה ולמטה שנשלם יסוד אימא. נקראים שלא הזמן גרמא כיון שאין להם כלי שיגבילם אינם צריכים זמן לירד ויורדים במרוצה ליסוד זעיר. וכיון שהם במקום המלכו' ויונקת מהם לכך נשים חייבות ומצו' ל"ת שהם ה' גבורו' שיונקת המ' מכולם נשים חייבו' בכולם עכ"ל:

ואינון רמ"ח תיבין בק"ש ואתייהבו וכו' כתב הרב כי בק"ש נתפשטו חסדים וגבורו' בדעת זעיר ופ' ואהבת הם ה' חסדים. ופ' והיה אם שמוע הם ה' גבורו' וז"ש רמ"ח תיבין דק"ש הם מדחילו ורחימו דאת ה' שהם חסדים וגבורו' דבינה:

באהבה פי' היא אהבה רבה שהיא בינה ואינון כלילן באברהם פי' ה' גבורו' נכללו בה' חסדים ואברהם הוא ה' חסדים ולכך תחלה היה אברם וניתוסף בו ה' שהם ה' חסדים כמ"ש הרב באוצ"ח וז"ש ואינון כלילן באברהם. ישראל דסליק ביו"ד ה"א וא"ו ה"א פי' זעיר שהוא ישראל עולה לאבא ומקבל משם עשרה הויו"ת מנוקדו' והם עשרה אותיו' דשם מ"ה:

זרקא ודאי וכו' מאמר זה אין בידינו הקדמה עליו מהאר"י ז"ל ומה שנלע"ד בפירושו בדרך אפשר הוא בהקדים מ"ש הרב ז"ל בעלייות המלכו' שעולה והולכת עד הכתר של זעיר:

גם עלייה שביעית כשמקבל' המ' פרנסתה שלא ע"י זעיר כנרמז בספר מ"ח דף ב' פ"ב ע"ש וכשהיא עולה לקבל השפע לצורך מזון העולמו' ע"י תפלו' המשכילים בחכמה. עולה עד אין סוף ובתיקונים ז"ח וזרקין לה בדיבורא דצלותא בקירטא דילהון וסלקין לה עד ההוא מופלא וכו' ובפרשת פנחס ולאן סליקת לאתר דאתגזר' מתמן דאיהו א"ס ופירשו בח"י בדף רע"ח ביום ש"ת ע"ש ובתיקונים דף מ' וז"ל זרקא האי תגא איהי י' וחוטא דילה ו' וכו' ובגין דאת י' איהי אבנא מרגלית' יקרא קירטא איהי שפה וכו' האי אבנא כלילא מחמש עד דסליק' עד אין סוף עכ"ל. כי יש לה עלייה פרטות בכל תפלה ותפלה כמ"ש בתיקוני' דנ"ו ע"א וז"ל זכאה איהומאן דסליק לה בצלותיה דמצלי בפומוי לעילא לגבי בעלה. בצלותא דשחרית סלקא בשמא דאיקרי אל האל הגדול ודאי. בצלותא דמנחה סלקא בשמא דאיקרי אלהים בצלותא דערבית סלקא בשמא דאיקרי הוי"ה ורזא דמלה אל אלהים ה' דבר ויקרא ארץ. פי' אל אלהים יהו"ק שהם חג"ת דבר האדם דיבור תפילותיו. וע"י דיבור תפילותיו קורא המלכו' להעלות' לאל אלהים יהו"ק. וכד סלק' שכינתא בצלותא סלקא כיונה וכד נחתא נחתא כנשרא דאיהי מטרונית' דלא דחילת מכל עופין דעלמא. פי' ולא כיונה המפחדת מהנץ. כי בעלייתה דחילת מההוא דמזנב בתר צלותין. ולכל חד נחתא מזונא כדקא יאות ליה וכו' ע"ש:

ולעיתים ידועים שעולה עד למעלה ראש ונזרקת עד אריך הנק' אין סוף אז נקראת זרקא כי היא אבן הנזרקת למעלה בגו קירטא דאיהי שפה ע"י ה' מוצאות הפה כמ"ש בתיקונים סוף דף נ"ח וז"ל זרקא מקף שופר הולך סגולת' קם ונטיל תלת אבנין אינון ייי ואבנא עילאה דאיהי קירטא תגא בחוטא הא ארבע דאינון ארבעים וחוט דסחרא עלה היינו ב' ורזא דמלה בראשית ב' ראשית. האי נקודה עלה אתמר בעשרה מאמרות נברא העולם. מאי ב' ההוא חוטא דאסחר עלה. והאי נקודא אית לה רישא ואמצעיתא וסופא. ואתעביד' ג' יוד"ין ייי דסלקין לתלתין וההוא חוט ב' תלתין ותרין. תגא דעל חוט י' הא מ"ב לקביל ל"ב אלהים ועשר אמירן דאתברי בהון שמיא וארעא וכל חיליהון וכו'. ואלין אבנין כולהו חד מלכו' קדישא איהי מסטרא דשמאלא איתמר בה אבן שלימה וצדק יהיה לך. פי' שכולם פועלים ע"י המלכות שהיא י' הרביעית תגא דעל חוט. והא איהי אבנא די מחת לצלמא דהות לטור רב ומלאת כל ארעא מאי ומלאת כל ארעא אלא בגינה אתמר מלא כל הארץ כבודו. ועלה אתמר על אבן א' ז' עינים דאינון ז' רועין קדישין דאינון ז' דכוריך וז' נוקבין כולהו כלילן בה ורזא דמלה ז' וז' מוצקות:

כתב הרב ז"ל בפירושו לספרא דצניעותא וז"ל ומסטרא דבריאה נקראת ימא ובהשפיע בה הז' שני' העליונים שהם הז' נחלים ההולכ ים אל הים והם הארזים שנטעו בה והם ז' ימים זכרים. וכנגדם יוצאים ממנה. ז' ימים. ואינון דרגין דילה והיכלותיה. והנה הזכרים הם ימי' רפויים רחמים והנקבות ימים בדג"ש דין ואלו הם ז' בז' מוצקות וכו' ע"ש. והאי אבן איהי חמש אבנין דשוי דוד בקירטא ואתעבידו כולהו חד הה"ד ויקח דוד ה' חלוקי אבנים מן הנחל ואינון חגת"נה דבהון שבח דוד לך ה' הגדולה וכו'. ואלין ה' חלוקי אבנים נטיל לון מן הנחל דאיהו יסוד חי עלמין:

וכד שוי לון בקירטא דאיהי שפה איתעבידו בה חד וטבע במצחא דפלשתאה וקטל ליה ואינון ה' אבנין דאינון שמע ישראל וכו' וכד שוי לון בקירטא דאיהי שפה דפומא צריך למיעבד לון בה כולהו אחד דבזמנא די ינצח בה קב"ה כל אומין דעלמא וכו'. ודא שפ"ה ודאי דא שכינ"ה בחושבן עכ"ל. כי ע"י כוונת התפלה זורקים אותה למעלה ראש עד המחשבה העליונה כמ"ש בתיקונים סוף דף נ"ז וז"ל פתח ואמר זרקא קדישא שכינתא קדישא אנת היא קירטא קדישא דקב"ה דבה אזדריקו ג' אבנין דאינון סגולתא ג' אבנין יקירין דאינון ג' אבהן ואנת אבן יקרא על כולהו תגא ברישא דכלהו ועלך אתמר אבן מאסו הבונים היתה לראש פנה וכו' אבנא די מחת לצלמא:

ואיהי תגא כגוונא דא ם ברישא דחוטא דזרקא אבנא כלילא ומתעטרא כאבנא בריש עזקא. וכד אית בישראל משכילים בחכמה דאיהי י' מחשבה עילאה. ידעין לזרקא האי אבנא דאיהי בת יחידא לההוא אתר דאתגזרת. בגין דברתא באבא אתעבידת הה"ד ה' בחכמה יסד ארץ שחכמה דאיהו אבא יסד ברתא דאיהי ארץ הדום רגליו. וההוא חוט דילה איהו ו' ואבנא דאיהי תגא עטרה על רישא עטרה דס"ת. ובגינה אתמר ודאשתמש בתגא חלף איהו כתר תורה ודאי דג' כתרין אינון וכתר תורה על גבייהו והאי אבנא איהי י' בריש א ואיהי י' בסופה עלה אתמר מגיד מראשית אחרית. פי' כמ"ש חכמה בראש וחכמה בסוף ואיהי יו"ד ה"א וא"ו ה"א כליל עשר ספיראן דאינון נעוץ סופן בתחילתן ותחלתן בסופן. פי' כתר נקרא אין ומלכות ג"כ נקראת אני:

וכ' הרב ז"ל על מ"ש בתפילת אליהו ז"ל איהו שם מ"ה דאיהו אורח אצילותואיהו שקיו דאילנא וכו' כי י' אותיות של שם מ"ה מתפשטים בעשר ספי' דאצילות. ואות א' דמילוי ה"א אחרונה היא במ' ולכן נקרא אבן כי יש בה שם ב"ן ועוד לוקחת כללות שם מ"ה באות ו"ו שמקברת ע"י זעיר הרמוז באות ו של שם בחינת שם מ"ה ולכן אות ו"ו של שם ב"ן שבה מתמלאת באות א' ועולה אבן ובזה יותכו תיבות המאמר:

זרקא ודאי אתה נקראת בבואך לסלקא בצלותא דאינון משכילים בחכמה לההוא אתר ידיע שהוא המקום שממנו חונבה כנז"ל:

כמה דההיא אבנא דקירטא שזורקה האדם בקלע בכוונת מכוין למקום ידוע לאדם הזורקה ורוצה שתגיע עד שם כן צריך לסנקא מחשבתיה בצלותיה בההיא תגא שהיא מלכות שנעשית עטרת בעלה תגא דס"ת כשעולה למעלה ראש ונקראת אבן מוכללת מכל שם מ"ה כנז"ל:

ומעוטרת בהשפעת העליונים: דאתמר בה כל הזוקף זוקף בשם שהיא מלכות הנק' שם ה' פי' לכל מקום שירצה לזקוף ולהעלות תפלתו עד שם צריך תחלה לזקוף אותה בשם שיתכוין להעלות המלכות עם תפילתו:

ובההוא אתר וכו' פי' אותה תפלה שמתכוין בה להעלות המלכות ולזווגה לגבי בעלה. אין פחד מהנחש שיפסיק ויעכב תפלתו. מאחר שעולה המלכות בתפלתו ומלכותו בכל משלה ועתה בהתעלותה בההוא אתר אין כח לנחש שהוא גימטריא שד"י ואהי"ה באחורים העולה ד"ם ליינק ודוקא מסוד הקטנות יש לו מעט יניקה כמ"ש האר"י ז"ל ובמ"ח דף כ"ז ע"ב פיסקא ב' אבל עתה בהתעלותה אין לו שליטה לינק ולא יפסיק.

אע"ג דאתמר בה ואתה תשופנו עקב וכו' איתא בתיקונים ריש דף ע"א וז"ל ורזא דמלה הוא ישופך ראש ואתה תשופנו עקב ובגין דלא ימית ליה חויא דאיהו כרוך על עקבו צריך לחלוץ לגבי נעל דאתתא ואתפטר ההוא חויא מניה: וכולא על ההיא טפה דאיהי י' דפרח מן יעקב בגין דא קנה מניה בכורתא לאחזרא י' לאתריה דאיהי טפה בוכרא דבה חאב אדם ופרח מניה ואשתאר יחיד בלי עזר ובגין דא אמר עון עקבי יסובני וכו'. רווח יעקב מה דאביד דאיהו י' מיעקב וכו'. הכוונה כי ע"י העון שפגם באות י' שהיא מלכות כנ"זל יש שליטה לנחש לשופו בעקב ונשמתקן אות י' ומעלה אותה בתפילתו לגבי בעלה שהיא ההיא אבן דאיהי י מיעקב וכו' לא יעכב שום חטא ועון את תפלתו מלעלות ולהתקבל: ולא יפסיק חיבור ועליית המלכות אלא תעלה עד אין סוף הוא הכתר הנקרא אריך שהוא סוף עולם הא"ס דעתיק מלובש תוך אריך כנודע מדרוש ג' רישין אתגליפן דא לגו מן דא הם כתר וחכמה דאריך. ודא לעילא מן דא היא רישא דלא אתידע רישא דעתיק ועתיק ואריך שניהם נקראים כתר דאצילות: והוא סוף עולם הא"ס כי כל הכתרים הם בחינה תחתונה של עליון אשר על כן הכתר דאצילו' נק' אין סוף:

וכד נחית לה מליאה שפע וברכה אתמר ביה כל הכורע כורע בברוך שמתייחד ומזדווג בעלה עמה שם למטה במקומה כמש"ל כריכא ביה כעזק' באצבע' דצריך לנחתא לה עד אין תכלית כמש"ל כד נחתא נחתא כנשרא מטרוניתא וכו' ומורידה מזונות לכל העולמות שתחתיה עד אין תכלית. כמ"ש ריש תיקון י' וז"ל בגין דסלקא עד אין סוף דאיהו י' רישא דא' פירוש קוצו של יו"ד רומז על אריך הנקרא אין סוף:

וכאן סליקת בעמודא דאמצעיתא דאיהו ו עטרה על רישא כד סליקת עטרה על רישיה אתמר בה אשת חיל עטרת בעלה. וכד נחיתת תחותיה אתקריאת בת זוגיה יחודיה. איהי תגא לעילא תגא דס"ת. פי' א י' שלמעלה היא חכמה וקוצה העליון רומז לאריך. י' שלמטה חכמת שלמה. ו באמצע הוא זעיר. וכשעולה המ' ביו"ד העליונה נעשי' לו תגא דס"ת שהוא זעיר. כי ס"ת אין בו לא נקודות ולא טעמים. כי כל אשר לאיש שהוא זעיר. יתן בעד נפשו שהיא מלכו'. כמ"ש הרב בכוונת קריאת ס"ת דשבת וז"ש תגא דס"ת:

כורע בברוך כתב הרב שכל היסודות נקראים ברוך ונרמז בס' מ"ח דף ס"ז פ"ב פיסקא א' וז"ש ולא יפסיק מניה כי תמיד המלכו' כרוכא בזעיר כעזקא באצבעא בין בעלותה בין בבואה למטה וז"ש לא לעילא ולא לתתא לעולם לא יפסיק חיבורה בזעיר כמש"ל ובאן סליקת בעמודא דאמצעיתא. ואתי שפיר נמי כל הזוקף למלכו'. זוקף אותה בשם הוי"ה שהוא ת"ת. וכורע בברוך חיבורה ביסוד וכמ"ש בתיקונים סוף דף ח' וז"ל ת תפארת וכו' וביה כל הזוקף זוקף בשם אבל לגבי יסוד כל הכורע כורע בברוך הה"ד ברכות לראש צדיק. גם בר"מ פנחס דרנ"ז ע"א וז"ל אף ביסוד וכו' כליל ח"י ברכאן הה"ד ברכות לראש צדיק. ובג"ד כל הכורע כורע בברוך. וכל הזוקף זוקף בשם דא שכינתא בשם דהוי"ה ביה צריך לזקפא שכינתא וכו' ע"ש. עוד שם דרנ"ו ע"ב וז"ל ואיהי סליקת בעמודא דאמצעיתא דאיהו תדיר עמה בלא פרודא כלל סליקת. ולאן סליקת לאתר דאתגזרת מתמן דאיהו א"ס ואיהו גבוה מעל גבוה מכל ספירה ובג"ד אוקמוה עולה לגבוה סלקא. וכד איהי סניקת אחידן בה כל ספיראן ואינון סלקין עמה וכו' נחת' מלייא כפרה וכו'. והא סליקו דילה איהו בעמודא דאמצעיתא וכמ"ש בפרשת משפטים בדף ק"ך ע"א. אוף הכי נחיתו דילה איהו ביה וכו' עיין שם:

דסליקת עד אין סוף למשאל מזונ' מעילת העילו' שהיא הכתר וכד נחיתת כחית' מלייא מכל טבין וכו' וז"ש לנחתא לה עד אין תכלית לשיעור השפע שהיא מורידה לעולמות כל אשר תחתיה:

ולזמנין איהו בעלה ו' בצדיק בשית פרקין וכו' איתא בתיקונים דף נ"ד ע"ב וז"ל קום אלעזר ונטיל קורטא דאיהי שכינתא ואקיף לה תגא וכו'. כד סליק' סליק' באימא דאיהי א ועל מאן סליק' על עמודא דאמצעיתא דאיהו ו דאיהו כריכא ביה כעזקא באצבעא. וסליק' בד' מאד"ני דאינון תרין דרועין ותרין שוקין עד דסליק' לאת י' דאיהי אבא חכמה י' עילאה בגין דמתמן אתנטיל' וכו'. ונחית' כלילא מג' טפין. בההוא זמנא אתמר בה הולך סגולת'. פי' זרקא כשנזרק' ועולה למעלה עד חכמה ונכלל' מג' יודי"ן חג"ת שהם מוחין אליה והם סגולתא: והיתה מוקף מוקפ' תגא ומוקפ' מהחוט דאסחר לה כנז"ל. והולכ' ובאה עד מקומה בהארת הג' יודי"ן שהם חג"ת סגולתא:

ואתקדיאת ייי בג' יודי"ן יו"ד עילאה איהי על רישא דא' דאיהי כתר עליון על כל עילאין פי' אריך ולבתר נחית' באמצעיתא ונטלא מתמן באמצע. ולבתר נחיתת לתתא באתרהא יו"ד דאיהו לתתא מן א וז"ש לזמנין איהו בעלה ו' בצדיק פי' כשהיא עומד' נגד יסוד צדיק שהיא בחי' ו'. נחית לגבה ומזדווג עמה זעיר כנגד נ"ה שבהם ו' פרקין. וכשהיא עומדת נגד הת"ת שהוא בחי' ו' בעלה שם מזדווג עמה תרין דרועין שבהם גם כן ו' פרקין:

לזמנין איהו בין או"א כמ"ש הרב בסוד חופה שמעלים או"א לזו"ן בהיכל הבינה ואימא אוזיפת לברתא מאנהא שהם מ"ן שלה ושם בהיכל הבינה הם מזדווגים וז"ש צריך לסלקא לה' לעילא לה' שהיא הבינה:

וכד סלק' תמן לזמנין איהו בהפוכא ו' בין י י איתא בר"מ פ' תרומה דקנ"ח ע"א וז"ל ובג"ד י' דא לזמנין איהו תחותיה לזמנין על רישיה לזמנין באמצעיתא וכו' ואיהו עטרה על רישיה מסטרא דסגולתא. זרקא מקף שופר הולך סגולתא. בההי' זמנא איהי כתר על רישא דמלכא כתר יתנו לך ה' אלהינו ההוא דאתמר ביה במופלא ממך אל תדרוש. פירוש שעולה לכתר כנקודת י' עליונה של א והוא"ו שהוא זעיר למטה ממנה והיא שהיתה לראש פנה עתה עטרה לבעלה כמו שכתוב בתיקונים דף ל"ח ע"ב וז"ל ולזמנין איהי עטרה על רישא דאת ו' וכו' כד סלקא על רישא אתקרי תגא זרקא בההוא זמנא אתמר בה אשת חיל עטרת בעלה ואתקריא' חולם. וכד נחית' תחותיה אתקריא' חיר"ק וכו'. וכד סליק' לעילא ברישא דכל רישין סלקא. כנז"ל שעולה עד אריך ואז שואלים איה מקום כבודו שהיא מ' כבו"ד גימ' לב: