מקדש מלך על ספר הזהר א:תעג

אחידי בסיהרא פי' במ'. בשמשא עילאה פי' זעיר. ה"ג ואתאחדו באתר דנהיר לשמשא עילאה:

ופי' בינה שהיא בתוך זעיר שנ"הי דאימא בתוך זעיר וכשישראל אוחזים בזעיר ממילא אוחזים גם בבינה שהיא בתוכו:

יה"ו דא רשימא דשמא עילאה פי' כי עיקר שם הוי"ה בזעיר וכשבאים יהו' למ' שהיא יהודה אז שם הם רשימו בעלמא וז"ש דא רשימא דשמא עילאה ה"ג ובמה אשתלים בד' והיינו ה' בתראה ור"ל במה נשלם שם הו"יה בד' שהיא מ' שנקראת דלה וענייה וכשנגדלת נקראת ה' וז"ש שמא קדישא שלים באתווי שהוא שם הוי"ה וקשר דאחיד לון היא המ'. ודאי יהודה עוד רד עם אל פי' עם המ' שנק' אל בסוד ואל זועם דא כנס' ישראל פי' מלכות. דא דכר ודא נוקבא פירוש זו"ן:

ה"ג היינו בת שבע בת קול דאיהו קול גדול ור"ל כבוד' שהיא מ' היא בת מלך שהיא הבינה וכן נקר' בת שבע בת הבינה הנקראת שבע. וכן בת קול בת הבינה הנק' קול גדול. בגין דאית מלך דלאו איהו לגו כוותיה. פי' זעיר שנק' גם הוא מלך כמ"ש צאנה וראנה וכו'

ואתאחדת בגבורתא עילאה: פי' שבניינה מהגבורות

והאי אוף הכי נמי מלך איקרי: פי' בי"ע

כד"א מלך במשפט יעמיד ארץ: פי' מלך שהיא מ' בכח הארת משפט שהוא זעיר שבתוכה יעמיד ארץ שהם בי"ע ה"ג פתח רבי יצחק ואמר ויגרש את האדם וכו' את האדם דייקא פי' האדם גירש את שהיא המ'. ה"ג ולאתתרכא בבנוי לעלמין. ה"ג וישכן מקדם לג"ע את הכרובים האי לתתא וכמה דכרובים לעילא אית כרובים לתתא והאי אילנא אשרי עלייהו. ור"ל כרובים דלעילא הם נ"ה וכרובים דלתתא הם מט"ט וסנדל שתחת המ'. ה"ג ד"א המתהפכת דא להט אינון טפסי דשלהובא דמלכותא דקאמרן ור"ל המתהפכת לא קאי על החרב. כפי' ראשון אלא קאי על הלהט. ה"ג וכל דא לשמור את דרך עץ החיים:

ופי' דרך הוא יסוד דנוקבא עץ החיים הוא זעיר וכוונת הכתוב לשמור את היסוד דנוקבא שמתחבר עם עץ החיים שלא יינקו ממנו החיצונים ח"ו וז"ש הנותן בים דרך ים שהוא המ' יש בה דרך שהוא היסוד. והאר"י ז"ל כתב בכוונת תענית ב' ימים הסמוכים לר"ח אלול יכוין בפסוק הנותן בי"ם שהיא מלכות. דר"ך היא הארות שם ס"ג וקס"א שהם גי' דר"ך הבאים מבינה למלכות ע"י יסוד זעיר:

עוד כתב דרך גי' ב' פעמים יב"ק וכו' ע"ש בס' חמדת ימים דף קס"ה:

ה"ג רלז ע"ב בגין דמלכותא דירושלים ממלכותא קדישא הוה:

בקדמיתא נער: פי' כשהמ' בסוד הקטנות אז נקראת נע"ר גי' ש"ך לרמוז על ש"ך דינים שבה: ולבתר איש פי' בגדלותה נק' איש. ה"ג ומההוא טרף אסתלקת שכינתא. ור"ל שאין יניקה לס"א מהמ' ח"ו: ה"ג כאריה דאיהו תקיפא. ה"ג באתר אחרא שלה בלא יו"ד. ה"ג דשכינתא תקום בשמא דא ואיהו רזא דמ' כדקאמרינן ור"ל שהשכינה בכח שם י"ה שהם א"וא תקום מהגלות והם מתקנים המלכות. ומה שהזכיר הכתוב מי שהיא הבינה ולא הזכיר אבא לפי שאבא טמיר בגו אימא. ה"ג בידא דדומה דאתמסר ממנא על גהינם: הה"ד ישמור את נפשך: טעם פתיחה זו על פ' אוסרי לגפן לומר כשם שהצדיקים הקב"ה שומרם מלרדת לגיהנם כן אוסרי לגפן עירה ע"י המלכות שנק' גפן מכננע הקב"ה לקליפה הנק' עי"ר שלא יזיקו לישראל כשעושים רצונו של מקום: