מקדש מלך על ספר הזהר א:תלט

וגופא דגוי לא סאיב לאחרא פי' שאינו מטמא באהל כסברת רש"בי אבל במגע ומשא מטמא וכדמסיק ביבמות:

האי צלם קדישא ביה אזיל בר נש גרסי ואתעביד ואתרבי מהאי פרצופא דיוקנא דיליה צולמא אחרא ומתחברן כחדא ודא נטיל לדא. ז"ל הרב בס' ק"י חותם בתוך חותם הם יסוד ומ' שבה ומאלו החותמות נעשים תרין דיוקנין אל הנפשות א' רב וא' זעיר כנז' בזוהר בפ' ויחי דר"ך ופ' ויקהל דר"י ובתזריע דמ"ג ובאמור דק"ד הגדול מיסוד דנוקב' והקטן ממ' שבה. ובזה יובן לשון זה. ונסו הצללים תרי גרסי' ור"ל מ"ש הרב בכוונת הושענא רבא כי האדם יש לו צלם א' כדכתיב אך בצלם יתהלך איש ושני צללים דכתיב ונסו הצללים תרי והם מג' אה"יה דאימא שהם דיוד"ין דאלפי"ן דההי"ן שהם גי' תנ"ה וגי' חו"תם והם ביסוד דמ' צלם הוא מאה"יה דיוד"ין שהוא גי' צל"ם ע"ה והצל הא' הוא מאה"יה דאלפי"ן שהוא גי' קמ"ג הסר ממנו אה"יה הפשוט נשאר המילוי גי' בצ"ל והצל הב' הוא מאה"יה דהה"ין שהוא גי' קנ"א צל ואל גי' קנ"א כי ידוע הוא כי אל יוצא משם אהי"ה כי אהי"ה עם עשר אותיות המילוי גי' א"ל הרי א"ל הוא בחי' אהי"ה א"כ צ"ל וא"ל גי' קנ"א ואלו השני צללים הם בבואה ובבואה דבבואה כנז' בגמ' עכ"ל. ואל יקשה לך כי לעיל כתבנו בשם הרב בס' ק"י שהשני צללים הם מיסוד ומ' דנוקבא. וכאן אמרנו בשם הרב שהם מאהי"ה דאלפי"ן ודהה"ין כי זו אינה קושיא כי האה"יה הנז' הם מאירים ביסוד ומ' דנוקבא ומהם נעשה חותם בתוך חותם דנוקבא וזה פשוט לרגיל בדברי האר"י ז"ל. בעי ב"נ לאתערא תשובה דייתוב מחובוי גרסי'. כולהו באחמתא. פי' במ' שנק' אחמתא שהיא האוצר המקבלת הכל:

אי זכי בתשובה ולאו שלימתא כדקא יאות גרסינן:

עד ההוא יומא בתראה דעצרת ז"ל הרב בכוונת הושענא רבא דע כי מסירת הפתקים ביד השלוחים הוא בליל הושענא רבא אבל עכ"ז לא ניתן רשות באדם לגמרי לפעול הדין הנמסר בפתקים ההם רק עד יום שמיני חג עצרת כי עדין הדבר תלוי אם יחזור בתשובה גמורה יחזרו ליקח הפתקים ההם וזהו סוד הנז' בזוהר אשר הוקשה לרואה אותם שהם מאמרים חלוקים כי במקום א' אומר כי הוא ביום ח' חג עצרת יומא תמינאה דחג ובמקום אחר אומר כי מסירת הפתקים הוא בליל ה"ר. וביאור תשובת קושיא זו עם מה שנבאר כי אחר שנמסרו הפתקים בליל ה"ר עדין הדבר תלוי עד יום ח' חג עצרת אם יחזרו בתשובה ואמנם להיות כי מעט מזער ימצאו מי שלא תיקן עצמו ומי שלא שב בתשובה בר"ה ויו"הך ובכל החג שיתקן עצמו ביום ה"ר ולפי שלא ימצא זה רק מצד ההרחק לכן אמרו בזוהר כי אחר מסירת הפתקין תו לא הדרי לבי מלכא. אבל ודאי אם ישוב בתשובה גמורה שיקרע גזר דינו ודאי כמ"ש בס' הריקנטי באיש א' שלא ראה צל ראשו ושב בתשובה וחזר והתפלל וחזר למקומו וראה הצל שלם עכ"ל הרב זלה"ה ובזה יובן לשון זה. כדין צולמין לא משתכחין כיון דמתעברן מניה וכו' גרסינן וז"ל הרב בס"הכ ודע שיש קושיא א' כי במקום א' אומר הזוהר כי הצלם מסתלק בליל ה"ר ובמקום א' אומר שמסתלק ל' יום קודם המיתה אך שניהם אמת כי מסתלק ליל ה"ר כדי להורות על המיתה שנגזרה עליו ואח"כ חוזר למקומו ומסתלק ל' יום קודם המיתה עכ"ל. ואי משתכחין גריען יעבר עלוי מרעין בישין בגריעותא דילהון גרסינן. ור"ל אם היו הצללים מצויים אבל היו גריען דהיינו דקים הרבה מאוד כאדם שהוא חלוש אזי רומזים על מרעין בישין שיבואו לאדם. כד רישא אגרע פי' שלא נראית הראש של הצל כלל אז רומזים על מיתת האדם ולפ"ז א"ש דברי ת"ק עם ספרי קדמאי והכל אמת:

עץ ארז פי' רומז לת"ת